היקום מלא ביצורים תבוניים שאוהבים להצטלם עם Five things you must see, ואני לא מבין מאיפה יצר ההשמדה העצמית המזעזע הזה. ואחרי שאני מפסיק לשפוט ומאשים את ההורים את האינטרנט ואת גרטה טונברג, לסאפה יש בעיה. שכל האטרקציות שלה קשורות לנוף המעלף של טרסות האורז. ומאידך גיסא מזג האוויר לרוב מעונן וערפילי ברמות של מעמד הר סיני ואי אפשר לראות את קצה האף. והרבה אנשים טובים שפגשתי שילמו 120 שקל לעלות לראש הר, רק כדי לראות ערפל סמיך להתבאס לקלל בערבית ובאמהרית, ולחשוב שאפחד לא אוהב אותם וגם האילומינטי רוצים לשלוט במוח שלהם ולעשות את הילדים שלהם ADHD.

ההגעה לסאפה

אני נחתתי בשישי בשעת שחר מוקדמת בהאנוי מטיסה מגעילה מדלהי שמרטה לי את העצבים השבח לאל, הזמנתי סליפר של חברת HK לסאפה משדה התעופה של האנוי, כי כשאני מגיע מכפר בהודו הדבר האחרון שבא לי זה עיר, מה שבא לי זה ריח של דשא ורעש של סוסים דוהרים לעבר השקיעה עם שיר של אד שיראן בסלואו מושן ופרפרים המון פרפרים לא הדוחים של העש שנראים כמו ציפור דרור אחרי כביסה, אלה שנראים כמו סרט מצויר בתקציב גבוה. ואתם חושבים שזה היה קל? חחחח חתיכת קריזה אני יושב עם האפליקציה שמראה לי את המיקום בזמן אמת של הנהג שמתחבא בשיחים איפשהו עם כל האוטובוס. הויאטנמים מסביבי מכוונים אותי לפח למחזור שקיות, ורק בנס הצלחתי למצוא את האוטובוס דקה לפני שהוא ברח והשאיר אותי עם 16 קילו מזוודה ו39 קילו עצבים. הסליפר היה משובח ונקי לעילא ובסופו כשאני נעים הליכות ועליז נחתתי במלון מול הבית חב"ד היישר לקרחנה מסורתית של ישראלים חברותיים שישבו בקומה 1 עם וודקה רד בול ומים של הרב יחד עם שירי שבת מסולסלים בJBL premium 66 שנועד לשדר לחרשים באלסקה. חטיפים כיד המלך היו פרוסים ובנים של מלך ישבו ברגוע ועישנו אממ טבק עישנו טבק. מטושטש ומעוך הספקתי להתקלח ולהתבשם לכבוד שבת המלכה ולצאת כחתן מחופתו ללכה דודי.

שבת בבית חב"ד סאפה

רב חמוד, אוכל מעולה ואנשים אקסטרה נעימים זה מה שמאפיין את בית חב"ד סאפה. השבת עברה כמו חלום מתוק, מלאה בשינה טובה והמון צחוק. העליתי איזה 40 קילו רק בליל שבת, ומזג האוויר המטפטף גרם לי לוותר אפילו על הליכה קלילה ברחבי העיר מה שגרם לכל הגרמים להתרכז בשומן הירכי שלי.

מה עשיתי בסאפה?

חחחחח, אני מבין שאתם חדשים פה. אני משוגע על ערפל והמראה הנעים והמסתורי שלו. רוב מה שעשיתי היה לעבוד מהחדר במלון חמוד שעברתי אליו (400000 ללילה) ולטייל רגלית בכל רחבי הכפר/עיר, הייתי בשוק יום בשוק לילה ובשוק בין הערביים, הייתי בקריוקי מזרחי יחד עם ישראלים עליזים וכמעט שרדתי לספר. ושתיתי קוקוס. לא עליתי להר פאנסיפן ברכבל כי היה ערפל, לא הלכתי להצטלם בגן הפסלים כי יש לי כבוד עצמי, כן הייתי בחגיגות של פסטיבל הפרחים ורקדתי עם עוד מלאן תלפים של ויאטנמים עליזים ושיכורים למחצה בחגיגות שאת פשרם אני לעולם לא אדע כי גם gpt לא בדיוק ידע ומי אנחנו בני תמותה פשוטים. ושתיתי קוקוס. טיילתי עם אנשים ברחבי העיר, יצאתי וחזרתי ללופ הא גיאנג ל3 ימים שעליהם עוד אכתוב בפוסט נפרד. ושתיתי קוקוס.

עשיתי עוד שבת בסאפה כי אהבתי את הבית חב"ד, ושם לא נעים להודות גם קצת נפלתי. לקחתי דירה ממש קרובה ויותר זולה מהנורמל שאני לוקח כי היה חג ויאטנמי אנונימי וכל המחירים זינקו פי שניים, וכי אין לי כוח ללכת בשבת בגשם ממקומות רחוקים יותר וגם כי סמכתי על הדירוג בגוגל ימח שמו. הדירה היתה חורבה והקירות בודדו רעשים כמו שאני קסילופון, ולידי ישנו שלוש בנות קצת טיפטיפה רועשות (כן יפעת הסומק הזה גורם לך ממש להיראות צעירה, ולא יערה אף אחד לא יחשוב שהחצאית הזו מקומטת).

קל מאוד להתנייד ברחבי סאפה עם גראב קטנוע, אני מחבר את האשראי לאפליקציה ואז אני לא צריך להתעסק עם התועבה הזו שנקראת כסף.

כך ביליתי בנעימים עד שהחלטתי שהגיע לי עד כאן ועברתי למאי צ'או. לא עשיתי מאמות, לא עליתי ברכבל, לא קניתי נבל פה כמו עוד 4000 אנשים שלא יודעים איך לנגן בכלי שנשמע כמו ציפורניים של חתול על גדר תיל.