למה פושקר בהולי?

תמיד הלחיצו אותי שההולי בפושקר הוא אינטנסיבי עמוס קיצוני מגעיל והמוני מדי, ועם כל זה שאתם בטוחים שאני מג'נון אני עדיין שונא לחץ, ומקומות צפופים מתישים אותי. אז מה עשיתי? הלכתי לפושקר! דווודד מההה? הכל התחיל מזה שבאוטובוס מפוקרה לקטמנדו ישבנו ודפדפנו ברילז על ההולי בקטמנדו והיה נראה מתוקי כזה, ואז חשבנו מה יקרה אם נסתכל על חגיגות ההולי בפושקר. וזה כבר היה נראה מדהים ומחריד בו זמנית… אנשים בטירוף, מסיבות עליזות, צבע בכל מקום ובעיקר אנשים צוחקים (לפחות ברילז) ובלגן פראי ואינסופי. זה היה כמו להשוות את האוקיינוס השקט לבריכה מתנפחת בצבע ורוד, וגם כיף לעשות את הדברים שמחרידים אותנו בפרץ של מזוכיזם טהור. סגרנו טיסה מקטמנדו לדלהי בספונטניות, ובמקביל פטפטתי עם חבר הודי יקר מפושקר שימצא לי איזה חדר ראוי לשמו. ובאמת תמורת 2000 רופי בלבד הוא מצא לנו - השבח לאל, חדר מדהים ברמה של בית מלון באירופה עם טווסים בגינה ומישהו 24 שעות בקבלה להבדיל משאר החדרים המעוכים ומוכי השחין שנשארו באזור.

איפה ישנים בהולי בפושקר?

אז למרות שלי התמזל המזל (אבא תודה) חשוב לציין שרוב המקומות ממש עמוסים בתקופה הזו ומקפיצים את המחירים למספרים לא הגיוניים של 3500 וצפונה, פשוט צריך להגיע מספיק מוקדם כדי למצוא חדר או להסתכן. שסוגרים דרך בוקינג המחירים לפעמים מופקעים בקטע מצמרר ממש, אז לא יודע אם זה פיתרון טוב. ובאופן כללי אין לסגור בהודו מראש באפליקציות בדרך כלל בלי לראות את החדר מראש (או מישהו מטעמכם) ההבדל בין התמונות למאורע זה קצת אפליקציות דייטינג וייבז. הישראלים לרוב ישנים בפושקר ברחוב הסמוך לבית חב"ד ולא בשוק עצמו. השוק עצמו הופך לזירת קרב אז לא הייתי ישן שם מרצוני החופשי.

איך עברה הדרך לפושקר מקטמנדו

הטיסה הבינונית הביאה אותנו אל דלהי המצחינה, לקחנו מונית מהדוכן הצהוב מחוץ לשדה במחיר של 800 רופי טבין ותקילין לזוהמת המיין בזאר (המחיר היוקרתי זה כי נחתנו בשעות העומס, וכי להתמקח עם נהגים ב40 מעלות בצל זה כיף כמו חוקן. וכן אנופ אתה לא תגיד לי 1500 רופי על נסיעה של 20ד רק כי אני לבן, כי אני לא לבן אז תשחרר). ישבנו בחב"ד של המיין בזאר יחד עם עוד ארגז של ישראלים שבורים אחרי לילה לבן בסליפר/ אוטובוס/ טיסה/ ראפטינג והמתנו למוות הגואל או לסליפר לפושקר שיוצא מתחנת האוטובוס של Kashmiri gate. אחרי שני חתכה שניצל בפיתה, ודאל שמשמח את הלב ומרקיד את בני המעיים. לקחנו מונית בUBER למיקום הלא נכון בתחנת קשמירי גייט שזה מתחם מזעזע של 2 קילומטר אבל בסוף הברדק שכבנו שמחים בסליפר דוחה ושרדנו את הלילה בקושי רב.

הנחיתה בפושקר

לעת בוקר דהרנו על ריקשה למלון המפנק, הנחנו את כל החפצים והתאוששנו לאט לאט מהמעבר המתיש, לפעמים כל מה שאתה רוצה בחיים זה שתאילנדי בשם אן יפרק לך את הגב חמוש בקנקן שמן חשוד, כשביד שמאל יש לך שייק מנגו פסיפלורה, אבל אתה מחליט לנסוע למדבר בהודו רק כדי להיכנס לשדה קרב של צבע - החלטות טובות זה לחלשים. הלכנו לכמה בתי קפה לשבת ולשמוע היפים מתווכחים מי הולך יותר אחרי האמת הפנימית שלו ולמה הודו זה בעצם מסע פנימה ונחנו.

מה זה ההולי?

יום חג בירח מלא שבחודש פהאלגונה (what) שיוצא באזור פורים - יום לפה יום לשם, כמות סיטונאית של הודים זורמת לרחובות כשהם שתויים לחלוטין מבהנג לאסי שזה חלב מעורב בג'ראס - כדי לרקוד, לזרוק צבע אחד על השני, ולעשות אווירה של מחר סוף העולם. הבעיה העיקרית שחלקם מספיק שתויים כדי להטריד נקבות שמסתובבות להנאתן, הם יכולים לגעת, להציק ולהיות לא נעימים באופן לא נעים. ובכן, ליידי הם לא. היום התחיל נעימי אחרי שמשחנו את עצמנו כהוגן בשמן קוקוס והרחנו כמו ממתק יקר מדיי של טבעונים במדף פרימיום בניצת הדובדבן סניף הוד השרון מרכז, צבענו את עצמנו בצורה אומנותית ופוטוגנית באבק מלאכים בצבעי הקשת, ודהרנו לקרב חמושים בגישה שלילית ואבקות רעילות. כל הרחובות הצדדיים היו ממש נעימים וחמודים הודים הילכו להם באצילות של מלכת אנגליה. ילדים חמודים צבעו אותנו בעדינות וישראלים מלאי אנדרנלין התחמשו אצל קצין אספקה הודי ויצאו בריצה לכיוון השוק.

חגיגות ההולי

לקחנו קפה פילטר בבית חב"ד כדי להתניע בדרדור ויצאנו לשוק שמחים וטובי לב. מוזיקת טראנס הודי גרועה נשמעה בכל מקום, אבקות צבע התעופפו באוויר באופן רנדומלי, הודים עם שקי צבע התרוצצו כמו עכברי מעבדה על קוק, ילדי טינופת עם רובה מים וחיוך של היטלר ארבו בפינות. ככל שהתקרבנו לשוק הברדק והצפיפות גדלו. כמות ההודים גדלה. והם נהיו גם פחות ופחות מנומסים. ומה אנחנו עשינו? הסתובבנו גנג של 5 אנשים וכל מי שצבע אותנו בלי רשות או שהיה חצוף - רדפנו אחריו והתחרלענו על הנשמה האומללה שלו לבושת אימו הצולעת. כמות האגרסיות שהוצאתי ביום הזה היתה מעל ומעבר לכל דבר אחר שאני זוכר. הודים מטרידים התעופפו באוויר לידינו וצבענו בנכבדות באלו שלא התעופפו. הנחמדים התנחמדנו אליהם. הגענו אל מסעדה בקצה בנין קטן באמצע השוק וצפינו מלמעלה בסדום ועמורה שתחתינו. אחרי כשעה נוספת של הנאה וקפה הלכנו דרך דרכים צדדיות חזרה לשטוף את עצמנו מכמויות הטינופת הנוראיות.

איך מתקלחים אחרי ההולי?

אני מניח בשלב הזה שמשחתם את עצמכם בשמן קוקוס לפני שיצאתם החוצה, אחרת זה הזמן להחליף גוף או להיכנס למנהרת ג'ילדות בעירום כי שום דבר לא יעזור לכם. יש לציין שבעת כתיבת שורות אלו כחודשיים אחרי ההולי עדיין אני מוציא מאוזן שמאל צבע ורוד רעיל אחרי כל מקלחת אז ידע הציבור ויזהר. חשוב ללכת עם משקפי שמש או משקפי מגן מכל סוג אם אתם לא רוצים לחטוף דלקת. המקלחת צריכה להיות אלימה ולכלול מספר רב של קרצופים סבונים, שמפו, סבונים, שמפו, בכי, נייר זכוכית, לופה בכי, סבונים, צרחות, בכי. *לא בהכרח בסדר הזה. בהצלחה למשתתפים

מה יש לעשות בפושקר בעונה החמה?

בעיקר קפצנו לבריכה מפנקת ושקטה במלון בוטיק של אשכנזים מרחביה במרחק הליכונת מהמלון. אפשר לעשות טיולים על גמל, סוס, חמור, קטנוע באזור, אבל שיש 40 מעלות בצל זה מרגיש כמו שווארמה הודו נקבה להשם כי טוב על גריל גחלים. בערבים אפשר לשבת במסעדות ולנשנש את עצמכם לדעת. אבל זה פחות או יותר מה יש. אם אתם אישה או בן אדם מסוג בת - השוק של פושקר הוא ממכר ברמות של סופלה חלבי כי אתן ממשיכות ללכת לשם יום אחרי יום עד שאין מקום פיזית בחדר של המלון. וכן ניתן לעשות משלוחים לארץ. ולא זה לא הגיוני לשלוח 60 קילו גם אם זה זול. וכן אני כן שופט שונטל מראשון לציון. סתם לא.

יום מבריק לכםםם אני מכאן לרישיקש.