תוכן המאמר

אחרי שבוע ומחצה בארמבול - גואה תפסתי את עצמנו והיטלטלנו להאמפי שבמדינת קרנטקה. איך מגיעים מהאחד לרעהו אתם בטח שואלים? אז יש אוטובוס-סליפר להאמפי של 14 שעות (1500 רופי). עכשיו יאמר לזכות המין האנושי שמראש הזהירו אותנו שהסליפר לא חברי במיוחד - ואכן צדקו הצודקים.

עלילות הסליפר ארמבול-האמפי

הסליפר מהתחנה (40 דקות נסיעה מהחוף) יצא דווקא בזמן (לא ברור מאליו) והתחיל בסדר גמור - ניחוחות קלים של כביסה וגרביים התנועעו באוויר העומד, והמזגן פעל בעוצמה וקירר את הגופות של כולנו. ואז הנהג התחיל לנסוע - וכנראה שהוא ממש שונא בני אדם כי הוא נהג כמו עיראקי שגילה הרגע שהוא אלרגי לקובה סלק. הוא האיץ בחדווה לתוך באמפרים, לקח את כולנו להמראה בסיבובים חדים וצפר מידי פעם להשלים את אווירת הגיהנום של דנטה. ובגלל שזה כיף להתלונן אז באופן כללי דיי נהנתי מחוויית הכמעט מוות הזו. ב5 בבוקר טרוטי עיניים נפתחה הדלת של האוטובוס ונבעטנו החוצה היישר ללהקת נהגי ריקשה נחושים, שניסו להעמיס אותנו מהוספט לסנאפור שהוא הכפר שם נמצאים היהודים בגטו המקומי. המחיר היה מופקע כמובן - 1500 וצפונה. ואחרי מיקוח וההבנה שזה 5 בבוקר ואני אתן חתיכה מהאונה הקדמית שלי כדי לשבת במקום שהוא לא באמצע כביש ראשי בהודו, עלינו ב1200 רופי חדש-ישן לכלי תחבורה מפוקפק בדרכנו ללב היהודי.

הגעה לסנאפור ומציאת מקום להתעלף בו

ב6 בבוקר ישבנו עם כל המטלטלים בלב היהודי וחיכינו לשעה הגיונית יותר כדי לצאת ולחפש חדר. ב7 וקצת החלטנו שכשרה השעה והזמן מתאים, והנה אנחנו מחפשים חדרים. יש בעיה אחת שלא ידענו עליה, ביום ראשון הקרוב יש את חג החוקה שבה קיבלה הודו חוקה משל עצמה והודים רבים נוהרים אל תוך הגסטים הספורים. אז הצלחנו אחרי כ3 שעות של חיפושים למצוא חדר שניתן להשתכן בו כל הדרך עד יום ראשון התמקמנו בו ונשמנו לרווחה.

מה זה האמפי ולמה לבוא להאמפי?

מדובר בכפר עם המון מונומנטים ונוף מעלף של קוקוסים, בולדרים שהם סלעים מגובבים בערימות מגניבות וכמעט לא הגיוניות, נחלים, ושדות אורז. הכפר שוכן במדינת קרנטקה במרכז-דרום הודו. הישראלים ישנים ונמצאים בכפר שנקרא סנאפור שהוא מהצד השני של הנהר. מה שדורש נסיעה של 45 דקות בקטנוע-ריקשה או חציה של כמה דקות במעבורת לצד של האמפי עצמה ושוטטות ברגל אם זה משהו שמעניין אתכם. הטבע פה בין היפים שיש, והאווירה קצת מוזרה, כפר נידח עם כמה חנויות שמכוונות לישראלים, אין כמעט חנויות מערביות או שדומות למערביות באזור. מסעדות מערביות יש בשפע, מרובם יש נוף קסום של שדות אורז ועצי קוקוס - ככה שזה מקום מעולה להיזרק בו בבתי קפה ולעשות מה בראש שלכם.

לינה בהאמפי

נתחיל מזה שהיחס תשלום-נוחות הוא מהגרועים שקיבלתי. החדרים שמקוטלגים כ"קוטג'" הם בעצם חדרי במבוק סרוגים בטבע. ואתם יודעים כמה במבוק מבודד רעשים? נכון ילדים! בכלל לא! מה שאומר שכל פעם שצפרדע או כלב מתחילים לצפצף ב3 לפנות בוקר אתם תשמעו את זה. השכן נוחר? אתם שותפים פעילים! מישהו נוסע עם קטנוע ב5 לראות שקיעה? אתם תאחלו לו נסיעה טובה וברכה והצלחה. רוצים לדעת איך אני יודע??? כי השותפים בחדר לידי יצאו לרכיבה כל זריחה לא לפני שהם חיממו את המנוע של האופנוע הימלאין 4500 סמ"ק שלהם בחדווה של זאטוט בג'ימבורי במשך 5 דקות. ברכות יחולו על ראשם. האזור שקרוב ללב היהודי ולבית חב"ד לא מכיל חדרים נפלאים במיוחד, אך במרחק נסיעה-רכיבה יש חדרים מפנקים, אבל אם אתם שומרי שבת זה יהיה מאתגר.

מה עושים בהאמפי?

טיפוס בולדרים

למעוניינים יש אופציה ללכת עם מדריך וללמוד איך לטפס על סלעים מכל מיני צורות ומכל מיני זוויות ועל הדרך לצפות בשקיעות מעלפות מעל הרים וסלעים יפהפיים. המחיר בערך 500 רופי לראש והטיפוס בדרך כלל באיזה אתר כ10 דקות נסיעה מסנאפור. אני כמובן לא עשיתי דבר אשר כזה - אבל החזון נפרץ.

כניסה לנהר

יש כמה מקומות של כניסה לנהר כמו "white sands" שניתן להשתכשך שם במים הלא כל כך צלולים אבל קרירים ומרעננים בהחלט, גם תוכלו להקפיץ שם כדורים אם אתם בן אנוש מסוג נהוראי או סתם לתפוס שמש.

לראות שקיעה מכל מיני הרים

בגלל שהנוף בכל האזור כל כך ייחודי ויפה יש ממש סצנה של "אחי איפה אתה רואה שקיעה היום?" אז יש המון מקומות לשבת בהם ולצפות בצבעים מטורפים מסתובבים להם על השמיים (יצא לי משורר וכזה).

יום הרפובליקה בהאמפי

ב26.1 יצאנו בבוקר בזכות טיפ אנונימי של מישהי בקבוצות. והצטרפנו לבית ספר של זאטוטי האזור לטקסי קרינג' נהדרים של ילדים בתחפושות של חיילים שואגים באנגלית של טיקטוק. מסדר של ילדים עומדים על קווים משורטטים בגיר לבן על הרצפה ומנסים לא לקפוץ כמו תיישים, ואז תהלוכה לבנין המשטרה האזורי, ששם חולקו לילדים הפתעות אטרקטיביות כמו עפרונות ודפים. לנו חילקו סוכריות בצבעי לבן ושחור לזכר מות השש-בש או משהו ואז לעוד רחבה עם דגל של הודו לנאומים חוצבי להבות של כולנו בעצם עם אחד בלב של ראש הכפר. אורז ברוטב לא ברור חולק לכל הציבור ביד רחבה וכך הסתיים לו הטקס.

ומכאן לאורוויל-טאמיל נאדו!