אחרי טיסה קלילה ליום אחד במילאנו, תפסנו אוטובוס ישיר (יותר או פחות) לעיר המפורסמת.

בשעת ערב הגענו סופסוף לוונציה אחרי נסיעה באוטובוס ופטפוט נמרץ עם הנהג אוטובוס החמוד שהיה חברותי בצורה יוצאת מגדר הרגיל ומבין אנגלית גם בצורה יוצאת מגדר הרגיל אבל בקטע רע, הצטלמנו אתו, שרנו איתו פטפטנו איתו, ושכחנו לו באוטובוס פלאפון (ז"ל). ויאללללה הליכה של רבע שעה לדירה ברובע קאנארג'ו. וכמובן שחבורה של ישראלים עם מזוודת ענק בעיר שכולה גשרים שהם בעצם מדרגות למעלה ולמטה - כיף ענק. (טיפ חשוב: ברצינות תשתדלו לא להביא מזוודות זה עיר לא נגישה בעליל). הצד החיובי הוא דירה ממש משופצת ברמה גבוהה, באיזור שקט ורגוע. בידוד בין החדרים (לנוחרים שבינינו). מיטות יחיד לכל הקבוצה (מיטות זוגיות הם המצאה שטנית), ומסך ענק למונדיאל המשעמם. תפסנו מיטות, נשכנו מזון, ראינו חלק ממשחק זוטר במונדיאל והלכנו לנום.

כבחור קשיש לגילי קמתי מוקדם בבוקר, ארזתי את עצמי בנעלי ספורט ובגדים נוחים. והלכתי לעשות ריצת בוקר חמוש בגופרו ואנדרנלין של פיל אפריקאי שמשחק סוני פלסטיישן. את האמת שהופתעתי לטובה – אוירה חשמל, צינה נהדרת של בוקר והמון ילדים שגודשים את הרחובות ומפטפטים באיטלקית (מת על השפה הזו). צבעים של זריחה נהדרים וסירות ציוריות מחליקות על המים. בינות לבתים עתיקים – כן אני יודע זה נשמע משתפך מדיי – אבל יש לי כל כך הרבה חמצן במוח כרגע... רצתי מפה לשם, נאבד להנאתי בין רחובות חד סטריים ללא מוצא וגשרים בשיפוצים. זקנות עתיקות וקשישים מרוטים. עד שכאבו לי הרגליים וקפאו לי האצבעות של הידיים כליל. הפעלתי בחזרה את הגוגל מפות וקרטעתי לבית למקלחת משובחת של בוקר. הערתי את גדוד הזכרים שהשתחלו בעצלתיים מהשמיכות השמנמנות שלהם, והלכו באלכסונים גסים אל הקפה ומשם אל התפילה בבית חב"ד, - שהחליט להתחבא בשומקום (בגוגל מפות שלחו אותנו למקום לא נכון בעליל באמצע הרחוב הראשי בשכונה, אבל איזה איטלקי חביב שהצליח להבין בית כנסת באנגלית בניגוד לקהל הבורים שלא הבין מה אנחנו רוצים מהחיים שלו – שלח אותנו למיקום). שפכנו צקון שיח, והלכנו לאכול איזה קרואסון שחרית שמנמן וטעים בצורה מעוררת חלחלה ברחוב ליד. היום הוקדש כולו לשוטטות רגלית – אין יעד או כיוון חוץ מכיוון יחסי של מרכז העיר. חבורה עליזה ושבעה יחסית חמושה בשק של ענבים שקנינו בדרך (ענבים בינוניות ציון 3 מתוך 10) . הילכנו להנאתנו בין שווקי דגים, חנויות מזכרות, מגדלי שעונים ,תיירים אסייתיים ומסכות עם אף של עורב (משהו מסורתי של ונציאנים לך תבין), גילינו אפילו מקום חינמי אך שדורש הרשמה מראש לצפייה מראש מגדל הצופה על כל העיר. התחלנו ללכת עם הזרם של התיירים שזרמו יחד למקום עלום כלשהו – לא חשדנו. ואז לפתע נקרע בין הסמטאות רחבה ענקיתתתת מלאה ביונים ותיירים משוטטים, אין דבר יותר נהדר מאפקט הואו הזה. שאתה עומד במקום מרהיב ורחב ידיים אחרי שעברת בסמטאות צרות עם ריח של עמבה 20 דקות. שוטרים וערב רב של ציפורי ים שמנות גדשו את הכיכר. פשיייי איזה מחזה מרהיב. וזוהי בעצם כיכר סן מרקו המפורסמת.

יש מוזיאון ועוד כמה מוקדים מפורסמים שנמצאים בכיכר או בסביבתה. אבל מחמת הרכב הברנשים חסרי התרבות שאיתי - פשוט ישבנו על החוף להנאתנו. הצטלמנו כשאנחנו מטפסים על כל מיני מונומנטים. וחטפנו צרחות משוטרים בגלל שנתנו ליונים לאכול פרינגלס (למה לא בעצם?). משם חזרנו באיטיות מחרידה לדירה תוך כדי שאנחנו נכנסים לכל קניון או חנות בדרך, בגדול חוויה לא רעה בכלל. ואז כמובן מנחרבית, מונדיאל ויציאה קלה לארוחת ערב במסעדה ואז שוב מונדיאל.

בבוקר הבא קמנו ממוקדים יותר. רצנו לתפילה . ומשם בצעד קל קנינו חופשי יומי ל24 שעות ב25 יורו לכל המעבורות (לא כולל גונדולות כמובן שהם אטרקציית תיירים) ‐ ניתן לקנות ברוב התחנות של המעבורות ובחלק מהקיוסקים (מה לעזאזל - נסיעה של 4 שעות באוטובוס ממילאנו עלתה לנו 7 יורו - התמחור פה רנדומלי לחלוטין) ושמנו פעמינו לאי בוראנו . למה בוראנו? שוטטות ברשת הראתה דעות חלוקות על מוראנו, וכמו כן בוראנו רחוק יותר מה שהוחלט להתחיל מרחוק ואם יהיה זמן לעשות חזור דרך מוראנו (המעבורת עוברת בשניהם). יש לציין שהמידע בגוגל מפות מדויק שם, יש בדיוק מידע מאיפה יש לקחת מעבורות, מתי הקו הבא ומה התחנות. שיט של 45 דקות שהיה מגניב בעצמו והגעה לאי נחמד לכל הדעות . בתים צבעוניים ויפים (כל התמונות שאתם רואים באינטרנט בדרך כלל של ונציה זה משם - פוטוגני בטירוף לחובבי צילום) , חנויות לקשקושי תיירים, וים מטריף. קנינו שק של בוטנים כמו חבורה של קופים ופטפטנו להנאתנו עם מוכרים מקומיים ואז ישבנו והרגנו את הזמן על המזח. ואני חוזר שוב ‐ ונציה היא לא יעד של אטרקציות. קחו בחשבון שאתם הולכים לראות מוזיאונים נחמדים ועיר ייחודית. אם אתם ערימה של צעירים שרק רוצים לקפוץ כמו תיישים לכו לסחנה. חזרנו דרך מעבורת הרבה יותר ארוכה מההלוך תוך כדי חניית ביניים קצרה. חלק מהמעבורת הוא פתוח לאויר החופשי חוויה ממש מעוררת אבל קור כלבים בחורף הצטיידו בהתאם. התפללנו , שוטטנו קצת ברובע היהודי, זללנו משהו , וברגל קלה קיפצצנו בחזרה לדירה לראות מונדיאל (כן אני יודע זה משעמם). התקפלנו להטענה לא לפני שפגשנו לנו את אחד מהתושבים של ונציה ששש להסביר לנו על תולדות העיר המסעדות השונות ועוד. אחד האנשים הנחמדים ביותר שפגשתי בחיי. היהודי המתוק הזמין אותנו למחרת לשחרית בבית הכנסת העתיק אז למה לא.

בוראנו - האי והאגדה

אור ראשון קלוש ואני שוב בבגדי ספורט מלהטט לי ברחובות חד סטריים וגשרים, נושם אויר נקי של ים. ואז חוזר לדירה מחזיר נשמות לפגרים מתים ועפים יחד לשחרית בבית כנסת העתיק. ואוו - פשוט ואוו. בית כנסת שכולו מעץ מלא וכהה, בימה בגובה של התקרה ואנשים נחמדים שהעלו אותנו לתורה. וייב עתיק נוטף מכל חור ובסיום התפילה שיחת חולין עם כמה תושבים + קרואסון שוקולד אלו-הי וקדימה להתארגן לצ'ק אאוט. כמו בחלק מהמקומות יש מיסים וחיובים באיטליה בסך של 4 יורו ליום לאדם, אספנו את הכמות של הכסף הנדרשת במזומן והשארנו למלון ולעזאזל עם מיסים כבר. נמאסתם. כשכל המטלטלים שלנו חנוטים בתיקים אנחנו יוצאים בדרך חד כיוונית לשדה התעופה. שוב עצבים עם המזוודה היחידה שהבאנו. מעברים בתוך גשרים מלאי מדרגות ארורות וסמטאות מרוצפות באבנים עקומות. אנחנו לוקחים שוב מעבורת לפיאזלה רומא (יש לנו חינם כחלק מה24 שעות של אתמול . הידד) ואז מגלים שיש לנו 4 שעות עד הטיסה. מה עושים? אנחנו מוצאים פארק אקסטרה חמוד באיזור ויושבים קצת לנוח אחרי שאר המנוחות שעשינו. אוטובוס לשדה עולה 10 יורו לאדם (קצת יקר לנסיעה של 20 דקות) אבל מונית ל5 עולה 40 יורו. אחרי כמה חשבונות עם האצבעות של כולנו ועזרה של אצבעות רגל אחת של החבר הכי נקי מביננו אנחנו מחליטים לקחת מונית גדולה נוחה ועליזה לשדה. מכאן לצרפת. עד כאן חברים .