ידעתם שאוטובוס מקומי בנפאל זו הדרך לשנע לכפרים טונות של אורז ותרנגולים? גם אני לא, עד שישבנו באוטובוס צולע במשך 4 שעות כשבכל המעבר יש שקי ענק של אורז עד התקרה. וזחלנו בסללומים צמוד לתהום של מאות מטרים עם נהג חייכן וחסר אנגלית שהתעסק במקביל בנהיגה בטלפון בלחטט באף ובלפטפט.

למה להגיע לגנדרוק - Ghandruk?

כשרוצים לראות את רכס האנפורנה ולא רוצים לטפס 8 ימים כאילו לא הומצא הגלגל ומנוע הבעירה פנימית ואנחנו רודפים אחרי ארוחת הצהרים שלנו עם נבוט וסלע, יש פשרה. יש קבוצה של כפרים שנמצאים בתחילת טרק האנפורנה שעדיין ניתן להגיע אליהם עם מונית, ג'יפ או אוטובוס מקומי בלי ללכת ברגל כמו 1760 לפני הספירה. מטבע הדברים בגלל שהם נגישים יותר המחיה בהם יקרה יותר וניתן למצוא בהם גם מלונות וריזורטים ממש יפים ונעימים.

תהליך התכנון

אחרי שפוקרה מוצתה כמו תיון דהוי ומרוט ישבנו אצל סוכן מקומי ושקלנו את צעדנו, ידענו שנרצה הרים יפי תואר ויפי מראה ולא ידענו איזה מהם. יש כמה טרקים של יום-יומיים כמו Australian base camp אבל אנחנו התעקשנו לא להתעלל בעצמנו. אז האופציה המומלצת הייתה Ghandruk - גנדרוק. צריך להוציא לגנדרוק והאזור פרמיט מיוחד שעולה כ25 דולר לראש - שאותו עושים אצל הסוכנות.

ההגעה לגנדרוק

כשהפרמיט בידינו לקחנו מונית אופנוע בבוקר לתחנה מרכזית מצויידים רק בתיק קטן לכמה ימים ומצב רוח, מצאנו את הכרטיסן - שילשלנו לידיו 500 רופי נפאלי וקיבלנו כרטיס בכתב יד חשוד ולא אמין בעליל. האוטובוס הגיע עצוב ועתיק כמו מומיה, נדחסנו לתוכו יחד עם עוד מקומיים שחיים על הרכס והפלגנו לדרכנו. אחרי 10 דקות הנהג עצר ופועלים לבושים בזיופים של ורסצ'ה התחילו להעמיס את האוטובוסים בשקים של אורז. אחרי שהאוטובוס נראה כמו מחסן ואנחנו היינו כלואים יפה יפה במקומות שלנו כמו דג זהב בכוס חד פעמית ביריד פורים לילדי שפרעם, הכלי המשומש המשיך לחרחר בדרך לכפרים. ומדי פעם עצר ופרק סחורה או בן אנוש. אחרי 4 שעות הוא עצר באיזה כפר עם 10 תושב והודיע תחנה אחרונה. גוגל אמר שזו לא אמורה להיות תחנה אחרונה. הנהג אמר שכן והנהג עם ההגה גוגל לא. מסתבר שהנהג שינה את המסלול על דעת עצמו והשאיר לנו 30ד של טרק בעליה כדי להגיע לגנדרוק. ולא משנה כמה שניסינו להסביר לו שזה לא הוגן - הנהג הליצן המשיך להסביר לנו שאנחנו צעירים ושחיילי צבא נפאל רץ בהרים האלו מרתון כל שנה. תודה באמתתת, מה אתה אומרררר, זה ממש מנחם אותנו יא זוהמה עם עיניים. קיללנו את אבי אביו והלכנו ברגל כמו ילדים גדולים ועייפים.

לינה בגנדרוק

עייפים אך מרוצים פסענו בין שבילי הכפר מתנשפים, מחזיקים את הטחול שלנו ומעודדים את התלת ראשי בלחישות. עברנו בין 3 גסטים שהמליצו לנו, ובסוף התאפסנו על גסט עם שני כיוונים לכיוון הנוף המטורף של הרי האנפורנה שעמדו מולנו נועזים ואמיצים. הלילה הגיע ואיתו קור נועז וחודר. כל החדרים לא מחוממים כמובן. הערבים פה מורכבים מארוחות משותפות (בתשלום) בגסטים/מלון ואז ריקודים מסורתיים ומדורה. למזלנו היו איתנו הודי/בריטי חמוד, זוג גרמני, ומשפחה שלמה של נפאלים מקטמנדו שהגיעו לנופש, הנפאלים פיזזו בחדווה ולימדו את כולנו איך לנוע לצלילי חרבו דרבו מקומי ופופ נפאלי. המדורה השאירה אותנו בחיים והריקודים העלו לנו חיוך על השפתיים וזיעה על הכרס. המשפחה דיברה אנגלית למזלנו והיו חמודים ואינפורמטיביים והערב הסלים במהירות עד לסוף הבלתי נמנע. לבשנו חם צוואר מעיל מגפיים וחרמונית והלכנו לישון בחדר המקפיא.

האטרקציה המרכזית - זריחה

שמנו שעון מעורר ל5 בבוקר, והתעוררנו ברטינות קלות וקללות נמרצות לטפס לגג לצפות בשמש בוקעת במזרח. הקור היה בלתי בעליל, אבל הזריחה הייתה יפה ברמות של כלה מולדובית. צבעי אש התערסלו בעדינות על הלובן של ההר המושלג שמולנו והורידו לנו את הלסת לרצפה. הכפר התעורר לאיטו וכלבים עסקו במרדפים חסרי תוחלת בשדות הפורחים שמתחתינו .תרנגול מאותגר נפשית עשה מתיחות לצוואר ושאג בדציבלים של מסיבת טראנס, ואנחנו נשמנו את כל הטוב הזה. וחזרנו להתכרבל בחדר. יש לציין שכל תושבי הכפר וכל התיירים, כאיש אחד ישבו על הגגות של הגסטים עם אותו פרצוף עייף אך מסופק ובהו בשמש מבצעת פירואט על האנפורנה.

איך נראים הימים בגנדרוק?

לא הרבה, שיטוטים ברחבי הכפר יתקבלו בברכה, הכל פסטורלי ומעלף אז בתי קפה עם נוף וסתם הליכה בטבע זה כל מה שאתם צריכים כדי לקבל תחושת מסוגלות שמחת חיים ואושר מתפרץ. יש כמה בתי קפה חמודים, הם קצת יותר יקרים מפוקרה בגלל שצריך לשנע הכל ברגל או בג'יפים. והמידע עליהם בgoogle פשוט לא מעודכן בעליל. תהנו מזה כמה שתוכלו כי זה מעלף, וזה ממכר ברמות של ניקוטין. יש עוד כפרים במרחק הליכה מגנדרוק אם בא לכם ללכת ברגל על ההימלאיה, לנו לא היה בא אז זה כל המידע שתקבלו.

הדרך חזור מגנדרוק לפוקרה

שהגיע היום שהחלטנו לחזור בו, יצאנו חזרה לתחנה המרכזית של גנדרוק שטכנית היא עץ וזהו. מונית ג'יפ שאל אם נעדיף אותו על פני האוטובוס, העדפנו. והוא לקח אותנו יחד עם כמה עצירות חזרה לפוקרה ב800 לגולגולת. הדרך הייתה ממש נעימה ולא היה גשם או כל דבר עצוב אחר, היה פשוט כיף לאללה עד לחדר בפוקרה שחיכה לנו לאיזה שינה איכותית במזג אויר נעים של בני אדם.