תוכן המאמר

הגעה ממונאר לוואטהקנאל - Vattakanal

אחרי 5 ימים של נחת ושלווה באנצ'ל החלטנו להמשיך לואטהקנאל לשבת. ממונאר לואטהקנאל בלוקאלים זה חתיכת טלטול מעצבן - כי אין קו ישיר. אז נכנענו לטובת הנוחות היחסית של מונית. יש שמועה שיש גם טרק בין מונאר לואטה אבל מקומיים טענו בכל תוקף שחלק מהדרך סגורה בגלל שזה שמורת טבע- ולנו פחות היה חשק ללכת חצי דרך כדי לחזור. בנוסף אני עצלן מדיי בשביל לעשות טרק ב30 מעלות בצל ולחות של מגבון. נסיעה של 4.5 שעות על הנייר ו6 ומשהו בפועל, דרך כביש מרהיב שמעביר אותכם מקרלה העשירה לטאמיל נאדו הלא משהו. מצאנו נהג במחיר נחמד בתוך הקבוצות וואטסאפ של הישראלים, חשוב לציין שהוא נהג כמו מישהו שגילה שחמותו באה שבת. דהירה לתוך גדרות, סיבובים על 120 קמ"ש תוך כדי צפירות רנדומליות - תענוג צרוף למי שרוצה למות מהתקפי לב.

מה זה ואטה קנאל?

התנחלות ישראלית באסופת בתים מגובבת על צלע הר. רובם המוחלט הוא דירות להשכרה, ולא תראו מקומיים כמעט - הכפר שוכן מעל ל2000 מטר מעל פני הים מה שגורם לבקרים להיות קרים מאוד. הכפר הקרוב שמאוכלס בתיירות מקומית ואירופאית הוא קודאיקנאל - והדרך להגיע מואטה אליו הוא רק בעזרת מוניות שמפקיעות מחירים או ברגל - טרמפים דיי קשים באיזור. בואטה אין באמת מה לעשות חוץ מלעשות יוגה מול הנוף או לאכול שמפיניון, רוב הלינה היא בדירות של 4-8 אנשים ולא בגסטים כמו שאר הודו. גם בתחום הלינה יש מונופול כשכמה בעלי דירות מחזיקים בהמון דירות. בגלל שרוב הדירות הם של 4 אורחים - כדאי לברר מראש אם יש עוד אנשים שצריכים חדר ולהצטרף, יש גם דורמס במקום אחד לפחות. הזריחות מדהימות בקטע מוגזם בעיקר אם יש ראות טובה ובחרתם דירה עם נוף.

הגעה לואטהקנאל

אנחנו נחתנו בואטה בשישי בשעת צהרים חמה במיוחד והתחלנו לחפש מקום ללון, רוב המקומות היו באיכות ירודה והטובים היו תפוסים או במחירים מוגזמים. והבעיה התחילה בזה שההר הוא תלול והמדרגות נוראיות ברמות של מכון כושר. מי שרוצה לחזק את שרירי הרגליים והליבה ולהחליש את הרצון לחיות זו דרך מעולה. אחרי איזה שעתיים של סקר שוק מעצבן מצאנו הוסטל עם שני חדרים הצטרפנו 4 בני אנוש משובחים והללויה, מדובר בדירה במקום הנמוך ביותר בואטה מה שאומר שהיינו קו ראשון לנוף בלי עוד דירות באופק - אנחנו העננים והשמש. החיסרון הוא שבכל יציאה חייב להעפיל את האוורסט - אבל היי אין לנו זכות בכלל להתלונן. היתרון הנוסף שהדירה הייתה עשויה מלבנים עבות מה שלא הצריך חימום - בשאר הדירות בואטה שעשויות מעץ, קרטון, ואיזולירבנד, אתם צריכים לקנות עצים להבעיר באח אם לא בא לכם לקום חנוטים כמו פינגווינים. והנוף שווה את השיגעון בהחלט. הלכנו להתארגן לשבת - הצטרפנו יחד עם קבוצה של ישראלים שבישלו שבת, ומרוטים אך מרוצים יצאנו להתפלל לקראת שבת חמושים בבגדים חמים ומצב רוח עליז. נרשמו רק שני הפסקות חשמל בתפילה, דבר שהיה התחלה מעודדת מאוד לקראת הבאות. הסעודה הייתה לעילא ולעילא ולעילא - אוכל משובח, שירים ארוחה, מזון ושפע אוירה חשמל.

כמובן שבשבת בבוקר שאי אפשר לצלם - הייתה זריחה מפחידה של ממש, צבעים מטורפים, ראות משוגעת, אויר הרים צלול כיין ואפילו ריח אורנים. מרפי תמות יא 6#$%&! חשוב לדעת שבגלל שכל האזור זה דירות - קל מאוד לבשל בעצמכם אם אתם שומרי כשרות כי תוכלו להשיג דירה עם מטבח מאובזר.

יום ראשון - הליכה בטבע

ביום ראשון קמנו שוב לזריחה, ישבנו במרפסת מכורבלים כמו חבורה של לאפות וכשהמוח שלנו עדיין מטוגן מהלילה צפינו בדממה בגלגל החמה מגיח מבעד לעננים הנמוכים עד שהמחזה היה מסנוור מדיי. ביזוני בר הודים ישבו מתחת להוסטל ולעסו בנחת עשב, פרחים, וצינורות השקיה, ציפורים סלסלו במזרחית ואנחנו חזרנו לישון כי 5 בבוקר זה לא שעה לבני אדם מהוגנים. שהבוקר כבר נהיה דומה לצהרים יצאנו לשוטטות במפלים הסמוכים לואטה - מדובר במפלים בינונים למדי אחרי הליכה של כ20 דקות מואטה, בדרך מתפתלת ומלאה בקופים. ואם אנחנו כבר פה אז המשכנו לקודאיקנאל לשבת על איזה view point ולהציץ על הכפרים ממעוף הציפור - מדובר בכפר שבור והקטע הכי מרגיז באזור הוא שלא מוכרים בכל האזור בקבוקי מים קטנים, רק פחיות של שתיה מתוקה או חביות מים של 10 ליטר. לטענתם מדובר בצעד שמונע זיהום פלסטיק באזור - כי כידוע בקבוקים של 10 ליטר לא מזהמים רק אלה של ליטר. מה שגרם לנו להסתובב כל היום או צמאים או בקיבות מוצפות במים עד להתפקע - אין אמצע. עשינו איזה 20 אלף צעדים באזור וחזרנו ללון ולנשנש בהוסטל.

יום שני - חתונה הודית

זריחה, נשנושים, שנ"צ ואז לעת ערב נשמעה מוזיקת מסיבות בווליום. אע? לא שוב נהוראי עם JBL … כי חלאס!!! בחרנו את ההוסטל הכי מבודד באזור 🙁 אז הלכנו לבדוק מי המרעישים מפה לשם מדובר בחתונה הודית - יאיי!! הוזמנו לחתונה (אחרי שדחפנו את האף לאולם). ישבנו על כסאות כתר וצפינו בכוריאוגרפיה בינונית מלווה בחגיגה משובחת - מתופפים נטולי חולצה לבושים רק בצעיף מטריד, מיקס של שירים מסורתיים ומוזיקת מעליות של אד שירן. הכלה הייתה מאושרת והחתן בעצירות, עם פרצוף של ישראלי בשם אבי שהפסיד בבלאק ג'ק בבורגס את הדירה של גרושתו בנס ציונה על קיקר אס. אחרי חצי שעה כל הישראלים הסקרנים כבר יצרו מעגלים של ריקודי בטן מזרחיים, והחגיגה התפתחה לכיוון חיובי לשמחתם הלא מבוטלת של ההודים שקיבלו חוויה אנתרופולוגית לתוך הפרצוף. עד שמיצינו.

יום שלישי - הרפתקאות

רוצים לנחש מה עשינו בזריחה? בדיוק! ואז התארגנו לצאת להרפתקה רנדומלית כהרגלנו, כי אין תענוג כמו לעלות לטרמפים ולהגיע למקומות שקטים ברמה שאתם יכולים לשמוע את עצמכם חושבים. הטרמפ הראשון היה מאחורה של רכב עבודה פתוח שפרק בואטה עצים להסקה. הלכנו על שביל שהנהג החמוד המליץ לנו ללכת עליו לראות טבע. עברנו בין סוסים ופרות שישבו על האספלט ואכלו פרחים, וגדי קטן עם פרצוף של טימון ממלך האריות שהיה קשור לגדר. נכנסנו לשמורת טבע בלי לדעת וכמעט חטפנו קנס מפקח. וחזרנו ברגל ובטרמפים דרך טיילת תיירותית עם נוף מעולה ועגלות שמוכרות תירס ובוטנים (יאמי). כל הדרך עד הבית - כחצי שעה.

יום רביעי - נמאס כבר

קמנו בבוקר לראות עיגול בהיר עולה מעל העננים וזהו. מיצינו, לגמריי מיצינו. אז בואו נצא מכאן. אז לאיפה???