תוכן המאמר

מה צריך לדעת לפני הטיסה להודו?

להודו צריך להוציא ויזה - ניתן להוציא לחודש לשנה או לחמש שנים - דרך האתר הרשמי של ממשלת הודו או דרך סוכנים, בנוסף מומלץ להתחסן אם אתם לא רוצים זנב. אני הוצאתי ויזה לשנה דרך סוכנות כלשהי שחבר המליץ לי, והתחסנתי את כל החיסונים שהציעו לי בלי לשאול שאלות. כי עדיף שידקרו אותך ביד מאשר לחטוף איזה משהו במדינה שהבית חולים שלה הוא קומה ראשונה של מועדון (סיפור אמיתי).

מה כדאי לארוז?

כמות נכבדה של הלבשה תחתונה כי זה מעצבן להיתקע בלי, בגדים קלילים ודקים, סט תרמי אם אתם מתכננים להגיע למקומות קרים, בגד ים אם אתם מתכננים להגיע לים, 2 כרטיסי אשראי - עדיף עם עמלות נמוכות, דולרים חדשים עדיף בשטרות של 100 לגיבוי, מוצ'ילר נוח (נוחה?), מטען נייד, מנעול קטן והמון מצב רוח.

יום ראשון

הטיסה שלנו עם קונקשן באבו דאבי - וכדי לצמצם עלויות ולשלוט בטיסות סגרנו בנפרד את שני הטיסות עם העברה עצמית. אחת לאבו דאבי עם איתיחאד (Etihad) ואחרי 5.5 שעות של רביצה בשדה התעופה עוד טיסה נוספת עם אייר אינדיה אקספרס (שזה הלואוקוסט של air india) לטריוונדרום. כל התענוג עלה בהמרה לשקל ישראלי משהו כמו 1050 שקל ובהתחשב בעובדה שסגרנו יומיים-שלוש לפני מדובר במחיר מעולה.

למה טריוונדרום אתם שואלים?

הרציונאל היה להתחיל בנקודה הכי דרומית במסלול ולהצפין משם במקום לזגזג, והנקודה הכי דרומית ושהיא גם נחיתה רכה (כי יש שם נקודה יהודית) היתה העיר ורקלה (Varkala) - והשדה תעופה הכי קרוב היא בעיר אלמונית בשם טריוונדרום (Thiruvananthapuram ואם מישהו מתכנן לקרוא את זה בהצלחה!).

ומה שנחמד בהודו הוא ששום דבר לא קורה כמתוכנן כמובן.

אחרי שעה ומשהו של פקידי מכס שפירקו לחבר את התיק באבו דאבי (וזה יקירי למה לוקחים זמן ארוך בקונקשן עצמאי). הגיע אלינו נציג מחוייך של Air India ובטון של "מזל טוב נולד לי ילד" בישר לנו שהמטוס מקולקל - ובכן, התעניינו, מה עושים במקרה כזה? - אפשר לטוס לעיר אחרת בהודו הוא הכריז, והציע לנו איזה עיר חור עולם צפונית לקוצ'ין נסיעה של 8 שעות מורקלה. - לא תודה. - אופציה אחרת? - תקבלו פה מלון ונצא מחר מתישהו. - הללויה! מפה לשם פינקו הדודים מהודו באחלה מלון שבעולם, מבריק ומפנק שכלל בריכה ארוחות וג'קוזי (ושכל העובדים שלו היו הודים). אחלה נחיתה רכה ומי יתן שהמטוס ישאר מקולקל לעוד איזה כמה ימים! לא קרה.

יום שני

למחרת בערב אחרי כמה בריכות ורביצה נאה בג'קוזי על שייקים ופירות טרופיים, וסיבובים רגליים באיזור של המלון, מונית אספה אותנו שוב עם מטלטלנו לכיוון השדה. ועלינו על מטוס בינוני עם ניחוחות קלים של עמבה והתעופפנו מזרחה.

הגעה לורקלה

למרבה הצער הגענו לטריוונדרום קצת מאוחר מדיי (10 בלילה כזה) ומשם לורקלה זה עוד כשעה נסיעה (אויש) אז הצטרפנו עם עוד חברים היפים מאוקראינה שפגשנו בשדה למונית ונחתנו בבית הלב ב11. המלצה קטנה - תעשו esim (אם הטלפון שלכם תומך) - אפילו למינימום שאפשר כדי שתוכלו לנחות כמו שנות ה2000 ולא תצטרכו לדבר עם אנשים בתנועות ידיים ופנטומימה - עד שתגיעו למקום שאפשר לעשות סים נורמלי.

מה זה בית הלב?

אז זו משפחה יהודית של נוודים מהממים - מעיין ואשריאל שבהתנדבות מלאה ללא תמיכה מעמותות או גופים פתחו בית מגניב וצמחוני מכל הלב. טלפון של מעיין +17072491571. יש ברשותם docs ציבורי עם כל הדברים שיש לעשות באיזור והם מעדכנים אותו במרץ כל כמה ימים. כל מה שעשינו בורקלה בגדול היה משם. דוגמא: https://metailim-hodu.co.il/verkala/. * בנימה אישית - ממליץ לתרום להם, זה מסוג המקומות שהכסף שלכם באמת יעשה שינוי. אז נחתנו אצלם ב11 בלילה פעורים לגמריי אחרי כאפת תרבות אדירה של מעבר ממלון 5 כוכבים באבו דאבי לריקשה שעובדת על סולר, בעיטות בצד, ואמונה בבורא עולם. עשרה חברים במשחק קלפים נלהב ואשריאל אחד קיבלו את פנינו. אשריאל עזר לנו להרגיש בבית, למצוא מקום לישון ללילה ראשון (ולאכול משהו חם!). החברים עזרו לנו להרגיש בתחנה מרכזית רמלה. אז בגלל השעה והעומס בגסטים באיזור מצאנו גסט קטן צמוד לבית הלב שהיה נקי מאוד והכיל מזגן, מאוורר, ומזרן מפלדת אלחלד מחוסמת. הנחנו את הדברים וחזרנו לזלול בבית הלב. - תודה רבה אשריאל, בורא עולם וחביתה עם צ'פאטי.

ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי.

אז קמתי מוקדם בבוקר כי אני בנדם עם קוצים. והלכתי לעשות שוטטות ברחובות השבורים כדי לחפש גסט חדש במחיר הגיוני (החלטנו לישון באיזור הcliff הצפוני שזה האיזור של בית הלב). המחירים נעו בין 800 לחדרים פח אשפה דרך 1000 לחדרים נחמדים בלי מזגן ועד ל1500 לחדרים ממוזגים. אישית מצאתי חדר נחמד ב1300. ואחרי מיקוח נמרץ - 1000.

אז מה זה Varkala?

עיר חוף תיירותית במידה הגיונית - והיא לא כולה תיירותית מה שאומר שיש מקומיים ויש המון מקומות אותנטים אם תיסעו כמה דקות לכל כיוון. התיירות בצוק הצפוני מורכבת בעיקר מתיירות פנים הודית וישראלים (ככה זה מרגיש לפחות). למיטב הבנתי בדרומי יותר אירופאים אבל אל תתפסו אותי על המילה.

מה יש לעשות בורקלה?

נתחיל מהחוף - יש פה ושם אנשים שוחים וגולשים אבל לרוב זה רביצה, שיזוף, ושכשוך מזדמן. יש המון מקומות חמודים לראות כמו גנים סבירים, חוף עם חול שחור (לא כזה מלהיב לטעמי), אגמים, סדנאות ויוגה, מצנחי רחיפה, ובעיקר להסתובב בכיף. ליד העיר יש את איי מונארו - Munroe Island שזה כמו ונציה מאלי אקספרס - אחלה אוירה טרופית ורגועה של תעלות, קולות של ציפורים, דייגים אותנטים, וכל מה שטוב בעולם הזה, לצד פלסטיק צף מידי פעם כי היי, אנחנו בהודו. סים, המרה של כסף, וקניות זולות - בעיר עצמה שהכי קל להגיע אליה בריקשה בכמה שקלים או אוטובוסים לוקאלים לחובבי הרפתקאות במחירי בדיחה (כן אני מהמטורללים האלו שהיו חייבים לנסות את זה והתאהבתי כי זה מדליק לאללה - אין זמנים לקוים וגם אין תחנות פשוט תשאלו מישהו רנדומלי).

מה אני עשיתי?

איי מונרו

יום אחד יצאנו קבוצה של שני מוניות של ישראלים משובחים שנפגשו בבית הלב לאיי מונרו לשייט תעלות ב6 בבוקר (למרות קולות מחאה נמרצים מחלק מחברי החבורה שהשעה הייתה איך לומר בעדינות מטומטמת לדעתם). מדובר בשייט מרהיב ופסטורלי בסירת עץ על ידי הודי חמוד שמדווש מאחורה עם משוט עץ (הברנש לא מזהיר לפני שנכנסים למנהרות בגובה שאמור לכסח לכם את המצח). 9/10 בסולם יעקב - זה שעה שלא חם, גם במקום טרופי. הכל שקט וקסום כי בני תמותה רגילים עדיין במנח מאוזן, הציפורים שרות בלה מינור ודייגים עייפים זורקים רשתות.

Jatayu - הר תצפית עם פסל נשר מבטון

ביום אחר לקחנו מונית גדולה לjatayu שהוא מקדש בצורת נשר על קצה של הר, שנותן צפיה פנורמית מרהיבה על כל איזור ורקלה (המון ירוק - אבל המון). יש דרך לעלות לראש ההר ברגל במדרגות או ברכבל אנחנו בחרנו רכבל כי אנחנו אוהבים את עצמנו ואם נרצה לסבול אנחנו יכולים להכניס מזלג לשקע, באמת שאין צורך ב11 בבוקר ביום שרב לעלות 800 מדרגות. החויה תיירותית שיא - המון מצלמות, הודים, סרטונים לטיקטוק, קניון קטן ביציאה ואפילו פחי רחוב (דבר שלא ניתן למצוא בכללית בהודו). פגשנו אפילו הודי שעבד כמה שנים בארץ דובר עברית נחמדה שהתגעגע בפנינו לארץ ולאנשים הנחמדים (להלן אנחנו) ולמשכורת - בעיקר למשכורת. חבר מבני החבורה הצליח לזכות בבובה של אפרוח בדוכן בקניון, אחרי שהוכיח כושר צליפה ראוי לציון, הבאנו שאגות שמחה כל כך גבוהות שחתולים ייללו כל הדרך למומביי. בגדול מגניב 7/10.

בדרך חזור ישנם מפלים קרירים בקטע מרענן שכדאי לעצור בהם לקבל בוסט נהדר של אנרגיה וחשק לחיות.

יש לציין שהמונית הייתה צריכה לעבור בשבילי עפר ברוחב מפוקפק תוך כדי ניסיון ניווט בגוגל מפות שנטה לשקר קצת במצח נחושה. שכשכנו בנחל יחד עם חבורה ענקית ועליזה של הודים מקומיים, וסיפרנו להם כמה בדיות ודברי כזב שיוציאו אותנו הרבה יותר טובים ממה שאנחנו באמת, והם בתמורה הסבירו לנו בפנטומימה מה יקרה לנו אם נשתה מהמים החומים של המפלים (סימון של חוט מסביב לצואר כזה) עשו איתנו אלפי סלפי, וביקשו להיכנס למזוודה שלנו בחזור. אני גם ככה על הקשקש עם התיק הכבד הזה - סורי!

חוף שקט ונקי - Kappil Beach

בבוקר נוסף לקחנו את עצמנו לKappil Beach בריקשה מקרטעת תמורת כמה מאות רופי

מדובר בחוף שקט ופסטורלי להפליא שפוגש באגם ותעלות של מים מתוקים (לא שתינו) ומוקף בעצי קוקוס ותוכים רועשים - נסיעה קצרה. 9/10 חוויה חיובית מאוד.

שאר הזמן הוקדש לטיול רגלי באזור, בינות פילים קשורים בחצרות של בתים, אגמים קדושים, חופים שקטים וארוחות עליזות בבית הלב, ישיבות ישראליות בגגות של גסטים ומשחקי קלפים לא ברורים, רוורסינג, יוגה ושתיה של קוקוסים כמה פשוט ככה טוב. ומכאן למונאר!