תוכן המאמר

איך מגיעים מורקלה למונאר?

התלבטנו בין דרכי ההגעה ויש שני דרכים עיקריות להגיע מורקלה למונאר. הדרך הראשונה היא מונית שיתרונותיה פשוטים - אתם שולטים בשעה ומקום היציאה, ואתם יכולים להחליט על עצירות בדרך ועוד. החסרונות שנהגי מוניות לעיתים לא ישנים לילות בגלל שהכסף מעוור עיני חכמים וקל וחומר אנשים זוטרים, ובכללית ההרגשה שהנהגים בהודו נוסעים על מנת למות כי החיים שלהם גזירה, ומחכים להם בבית 12 ילדים עם ADHD ומשרוקיות. האופציה השניה - אוטובוס לוקאל שלא יוצא ישירות מהcliff נכון לרגעים אלו, אלא מאיזה תחנה עלומה KOTTARAKARA שצריך להיטלטל אליה עם ריקשה (הוא לא לוקאל בסיסי וניתן לסגור אותו באפליקציה כמו redBus או makeMyTrip) וניתן אפילו לבחור מקומות ישיבה, הדרך אורכת שעתיים יותר ממה שנקוב. אני אישית מעדיף את הדרך השניה בגלל החוויה ובגלל שראיתי איך הנהגי מוניות נוהגים ונשאר לי דברים שאני רוצה להספיק בחיים האלו.

אז איך אני הגעתי מורלה למונאר?

לאור ההחלטה הנ"ל ב7 בבוקר ארזנו את העצמות שלנו בתוך טוקטוק חבוט שעשה רעשים של מצובישי לאנסר 95 יד שלישית. חיכינו שעה בתחנה הודית חביבה עם שירותים מזעזעים, ופקיד עם פרצוף שנראה כאילו הוא שתה הרגע מים של זיתים במלח שכתב את השמות שלנו במחברת. האוטובוס (קופסת פח צבעונית עם גלגלים שמה שמחזיק אותה זה איזולירבנד ורוק) הגיע באיחור אופנתי של חצי שעה, והפקיד פינה לנו את מקומות הישיבה ששילמנו עליהם, למורת רוחם של ההודים שהתמקמו שם. החוויה הייתה אינטנסיבית אך מהנה (לטעמי - חלק מהחבורה רצתה לקפוץ ראש מבורג' ח'ליפה אחרי שלוש שעות). הייתה עצירת קוקוסים, אננס ושירותים אחת (!) באמצע. הנוף היה מרהיב, בעיקר בחלק האחרון של הנסיעה, הנהג נסע במהירות מפתיעה וליהטט בין טלפון, גיר ידני, ונהיגה פראית לתוך קירות ועצירות פתע רנדומליות. דירוג 8/10 בשבילי. הגענו אחרי צהרים חמים אך לא נורא למונאר

חיפוש לינה במונאר

אחרי שחזר לנו האוריינטציה והמוח חזר לשבת במרכז הקודקוד אחרי שהוא התערבל כהוגן. התחלנו לחשוב על כיוון ללינה, תוך כדי שהמוני נהגי מוניות ואנשים ברחוב מנסים לדחוף לנו מלונות באגרסיביות מוזרה. במצב כזה תמיד ההמלצה לעשות פסק זמן מבצעי, ישבנו בפיצוציה על שתיה פירות וחטיפים עם כל התיקים וניסינו לטקס עיצה. משמיים שלחו לי תיירים מגרמניה שחייכו בפיצוציה חיוך מקסים, אז הלכתי לבדוק מה נשמע איתם ולמה החיוך המקסים. מפה לשם אחרי רבע שעה של שיחת חולין המליצו על מקום ביתי לישון באנאצ'אל -Anachal שהוא כפר קרוב.

הסיפור מאחורי ההמלצה

מסתבר שהם היו רעבים באותו בוקר אז הם דפקו אצל מישהו רנדומלי בבית (התנהגות הכי ישראלית שראיתי) והוא היה חמוד והכין להם ארוחת בוקר מקומית וסיפר להם שיש לו גסט. נשמע מישהו שהייתי רוצה שיהיה המארח שלי גם! אז חלקנו עשו קניות של מוצרי בסיס והשאר ארזו את הדברים ונאספנו לפנות ערב ליסוע לAnachal בטוקטוק. הגענו לאיש החביב סחוטים ומרוטים כמו ציפור שעפה לתוך חוטי חשמל - התמקחנו על מחיר כמיטב המסורת, וביקשנו מטבח נפרד אם יש כי אנחנו שומרי כשרות, הגברבר חשב טיפה ואז הציע מטבח בחצר שאשתו עשתה שם קורסים לבישול. נשמע אחלה, אז לקחנו חדרים כדי להיטען בקצת אנרגיה. החדרים היו נקיים בקטע מוגזם הוא יושב לנקות עם אקונומיקה אחרי כל אורח - והמיקום היה שקט ברמה שכל מה שאתם שומעים זה ציפורים. פשוט ואו!

האוירה באנצ'ל

למחרת קמתי לתוך רעש של ציפורים מלבלבות וריח של צ'פאטי מקומה ראשונה. התארגנתי ויצאתי לשוטט בתוך צמחיה טרופית בתוך יער שקט כ5 דקות הליכה מהגסט, ואחרי 3 שעות מבסוט כמו ילד שעלה על מחבוא של סוכריות ג'לי חזרתי לציוויליזציה - וזה פחות או יותר מה שעשיתי כל בוקר. את כל הארוחות בישלנו במו ידינו והתפריט כלל בעיקר ביצים בכל מצבי הצבירה שידועים לאדם, טחינה, צ'פאטי, וקטניות מסוגים שונים. המזג אויר היה קריר למדי בערבים אך חם למדי בצהרים - והרבה יותר נעים מורקלה. הכפר בכללית שקט מאוד ולהגיע ממנו למונאר אפשר באוטובוס לוקאל קצר או בטוקטוק או בטרמפים - שזה מה שעשינו לרוב.

מה זה מונאר?

עיירה הודית בגובה 1600 מטר שיושבת בתוך מטעי תה אינסופיים, שיוצרים נוף ירוק סימטרי ומגניב. אנחנו הסתובבנו בכל הסביבה בטרמפים, רגל, וטוקטוקים בצורה די רנדומלית והגענו למקומות פסטורליים וריקים מאדם כמו שהטבע ייעד - הלכנו שעות בתוך מטעי תה שקטים ואכלנו ארוחות שטח בין שיחים מוכנים לקטיף או על מגדלי שמירה מבטון מתקופת המנדט. ערב אחד אפילו הוזמנו לסוכת אבלים אחרי שהלכנו לברר למה יש יריות מהכפר ההוא - ושמענו שזה להבריח פילים לא יודע כמה זה אמין אני לא ראיתי שום פיל, ובואו פיל זה לא משהו שאפשר לפספס, בסוכת האבלים ישבנו עם חבורת הודים עליזה שכללה בערך 6 דורות של עובדי תה (ולא תנחשו בחיים מה שתינו איתם), פטפטנו בשפת הסימנים בעיקר, ועשינו ערימות של סלפי עם סבתות נמרצות בשיכון עובדים מפח וקרטונים בגבעה בלי קליטה. אחרי שירדה השמש הסתבר שאין כמעט רכבים בכפר ההוא ועדיין בניסי שמיים ורחמים פשוטים הצלחנו לחזור לדירה.

מה יש לעשות באזור מונאר

יש הההההממממממון אטרקציות תיירותיות באזור, וניתן לעשות סיבוב בין כמה נקודות עם נהגי ריקשה מקומיים, אנחנו עשינו רק סיבוב אחד עם נהג שמצאנו לכמה שעות טובות (כל הview points, הסכרים, הגשרים, המטעים שבאזור) ולא עזר כמה ביקשנו ממנו שיקח אותנו לאזורים לא מתויירים כי זה משעמם - הבנאדם חייך עם תנועת הראש ההודית המפורסמת ואז לקח אותנו לעוד סכר ריק ממים ומלא בהודים. נכנענו לגורל כשראינו שאין עם מי לדבר, והאומלל קצת מאותגר נפשית. והמשכנו עד סוף המסלול וניתן לציין שהיה משעמם כמו לראות שן צומחת אבל הנופים מרהיבים. 6/10 בדירוג משוקלל.