תוכן המאמר

מהו הלופ של טאקק?

מסלול מעגלי של כ-450 קילומטרים במרכז לאוס - (מתחילים מויאנטיאן וחוזרים אליה), המסלול עובר דרך נופים פסיכדליים: הרי גיר, מערות תת-קרקעיות, נהרות, כפרים מקומיים, מפלים, לגונות והמון טבע פראי. עושים אותו באופן עצמאי עם אופנוע או ג'יפ שתשכרו בויאנטיאן. אנחנו בחרנו לעשות רק את הדברים שעיניינו אותנו ביותר ולדלג על המון שטויות בינוניות, תעשה את השיקולים שלכם - רק קחו בחשבון שאנחנו תמיד צודקים.

הסיפור שלי

סיפורינו מתחיל כשאספסוף אקלקטי של אנשים מובחרים בכל קנה מידה החליטו באופן דיי רנדומלי וספונטני שהם נודדים יחד ברכב שכור במעבה הטבע היפהפה של לאוס. בגלל שהתווספתי לקבוצה האחרון קיבלתי את חווית ה VIP רק ההטבות בלי הארגונים, ברכות יחולו על ראשם של המארגנים (מי שאני מתכוון אליו יודע...) ומי יתן שלא יחסר ביטקוין בביתם לנצח ושיוכלו להרשות לעצמם סופגניות של רולדין ווילות ברמת השרון. התחלנו בלישון לילה בויינטיאן במלון בינוני, בערב הספקנו לעבור בשוק לילה סביר מינוס והתפחלצנו במלון עד הבוקר.

היום הראשון

בבוקר יום ג' בשבוע ציח וצח הלכו האנשים האחראים להוציא רכב 4×4 וב10 בבוקר עם חיוך בלב ושירים ברמקולים התחלנו את המסע אל עבר הכפר הראשון - טאקק.

בעיה

אחרי 20 דקות הגלגל האחורי עשה קולות של חסה והתפרק לרסיסים, ואני לא מתכוון נהיה בו איזה חור קטן אני מתכוון שהוא נראה כמו משהו שפיקאסו צייר תחת השפעה של md, בכוחות משותפים יחד עם חייל לאי שנקלע לאירוע והתנדב להושיט יד הוחלף הגלגל הסורר בגלגל הרזרבי.

העוקץ

מסתבר שישראלים שעשו את הלופ הזה לפנינו ברכב הזה ממש, התפוצץ להם הגלגל הזה ממש בצירוף מקרים מעניין ממש, מה שאומר שכנראה חברת ההשכרה המחורבנת ממש פשוט שמה תולעת או איזה פתרון מפוקפק ממש ודפקה אותנו עם הסיטואציה, מי יתן ותמיד יתקעו בשירותים בלי נייר טואלט רק עם נייר זכוכית או צמר פלדה - חבורה של אנשים אידיוטים ממש.

המשך היום

עכשיו אנחנו צריכים גם להביא גלגל אחר במקום הרזרבי כי הכבישים פה חלקים כמו קיפוד ולא כדאי להיתקע, אנחנו נוסעים לכיוון טאקק תוך כדי סריקה של צידי הכביש. אחרי שעה ומשהו נסיעה עמית מזהה בצד משהו שנראה כמו מוסך אז אנחנו נכנסים ותמורת 1450000 קיפ ושעה וחצי בזבוז אנחנו קונים גלגל חדש. עכשיו אנחנו בפלונטר - האם אנחנו ממשיכים לנסוע בחושך עד טאקק לפי המסלול המקורי או שאנחנו עוצרים בשקיעה באיזה גסט על הדרך כי לנסוע בחושך בכבישים המזעזעים האלה זה קצת מטומטם. זה קצת מטומטם. בעיקר כי גם מתחיל לרדת גשם כי מרפי כנראה קיבל בונוס פלוס סלסלה של סבונים מללין שי לחג. אנחנו (רק וס) מחפשים גסט עם דירוג טוב באזור ומוצאים גסט אחד עם כמות של חרקים מזעזעת ואז מיד אחריו גסט חמוד לאללה עם אווירה טובה ובעלים מתוקים. יוצאים לנשנש משהו במסעדת קריוקי עם מוזיקת מעליות שהיא פשע מוזיקלי בהתהוות, אנחנו אוכלים כשברקע בחורות מצרצרות בקול פלצט גבוה, ונכנעים בסוף והולכים לישון.

היום השני

בבוקר הבא אנחנו קמים מוקדם מחייכים ליקום, מתווכחים מי ינהג ראשון, ומתחילים ליסוע כדי לצוד איזה קפה של בוקר לפני שהסיטואציה הופכת לטקס חניכה אפריקאי של שבט קניבלים, מגיעים לטקק ויושבים שם על קפה קר ומאצ'ות כמו אשכנזים מסביון. משם לנקודות תצפית שאפילו לא ירדנו בשבילם מהרכב, ואז למפלים שהיו נראים כמו נחל רגיל, אבל בכל מקרה חוויה טובה מאוד, זרם חיובי שיכול להעיף אותכם לקמבודיה, שמש טובה ואוירה חשמלית של רוגע וטוהר שרק שמים פסיכדליים של לאוס יכולים להביא. אחרי כמה שעות של רביצה ושכשוך בנוסח היפופוטם במים ממשיכים לנקודת לינה בכפר Nakai , בגסטהאוס נקי ובינוני והתארגנו לערב יופי עם מסכות פנים שאני לא רוצה לדבר עליו והלכנו לישון…

היום השלישי

קמתי מוקדם כי אני מטורף ששונא שינה ויצאתי לשוק מקומי לראות אם יש משהו כשר שאני יכול לדחוף לחור במרכז הפרצוף שלי. השוק היה בעיקר בשר טרי בקטע גבולי וירקות אורגניים צפודים, רכשתי כמה שזיפים מנגו ופירות מוזרים שנראים כמו ליצ'י ונטעמים כמו ליצ'י אבל קוראים להם שם של סרט פיקסר וחזרתי לחדר להתארגן. הקבוצה נשכה קפה ומאפה והתחלנו בדהירה למקום השווה ביותר בלופ לעניות דעתי הקובעת - הלגונה האגדית שומרת הדרקונים הלוא היא Cool Pool. מדובר בהליכה של כמה דקות שבסופם בריכה ענקית צלולה וטורקיזית, נקודת עצירה איכותית, נקודה להכיר להורים. מים שמדגמנים טוהר, שמש, פרפרים, בופאלו, בופאלו לבקנים (לא ידעתי אפילו שזה דבר), שקט אינסופי, הרי קראסט ענקיים מסביב, וצמחיה טרופית לפרצוף. טבע לאי (מלשון לאוס יא נודניקים) במיטבו. 9/10 (ירד נקודה רק בגלל שההליכה לרכב היא על חצץ ומישהו חשב שזה רעיון טוב ללכת ברפוט על חצץ שחור ב40 מעלות בצל). שם השתקענו על אמת, לא יצאנו עד שלא נהיה מאוחר מדי בכל קנה מידה כי זה מקום שבא לגור בו. משם המשכנו לנסוע כמה שיותר, עד מקום כשעה וחצי בלבד מחברת ההשכרה בויאנטיאן. רק כדי לישון בחדרים בינוניים בקטע סתמי כדי שנוכל להחזיר את הרכב על הבוקר ולהתכונן לשבת.

היום הרביעי - יום שישי בשבוע

שוב התגלגלנו מהמיטות לעבר המנוחה והנחלה הסופית, וכאן התגלתה הקבוצה האיכותית במיטבה - 4 אנשים לא שומרי שבת שכרו וילה מטורפת ליומיים תוך כדי התחשבות מדהימה בזה שאני כן שומר ודאגו לבשל ולקנות יחד אוכל ולהכשיר את המטבח כדי שנעשה שבת יחד. אני אהיה תמיד נדהם ואסיר תודה על המחווה הזו, היתה שבת קיצונית להחריד. אוכל בייתי טעים ברמות של מסעדת שף, כמות משוגעת של מתוקים ושתיה מיוחדת, סלטים חיים ומבושלים, אווירה של מסיבת שחרור של אלפרון בוילה שנלקחה ממגזין של מעצבים ממילאנו. לוילה הייתה קומת סלון מטבח ענקית ואלגנטית. 4 חדרי שינה עם שירוקלחת פרטיים לכל חדר, נירות אווירה ושנדליר של אולם לריקודים סלוניים בוינה, דירה הצגה לכל דבר ועניין, בשכונה כל כך טובה שממול הבית גרה הבת של ראש ממשלת לאוס. אני עדיין שבע כל פעם שאני נזכר בשבת הזו ואני מתרגש כל פעם שאני נזכר באנשים המיוחדים האלו ובימים המרגשים והחד פעמים האלו.

אם אתם קוראים את זה אתם מיצירי כפיו הנבחרים ביותר של הקדוש ברוך הוא ומגיע לכם לחיות לנצח בפוט מסאז' תמידי.