אם אתם מצלמים על מצב ידני לגמרי תצטרכו למדוד בעצמכם את האור שבסצנה כדי לדעת כמה לחשוף את החיישן שבידכם, (במירורלס ומובייל או אם תצלמו דרך המסך המצב קל יותר, מה שיש לכם בעינית זה מה שתקבלו ללא הפתעות). אבל אל דאגה – להבדיל מימי קדם שהיו צריכים למדוד עם מד אור את התאורה בכל סצנה (כמובן רק אחרי שהצליחו להיגמל מהצורך במכחול וקנבס). לעומת זאת בימינו אנו (תבורך הטכנולוגיה) בכל מצלמה יש מד אור מובנה שמראה לנו בסרגל החשיפה שנמצא הן בעינית והן על המסך ונראה כמו סרגל עם שנתות (הקוים הקטנים האלה) וקו גדול ונחמד שיראה לנו באדיבותו איפה אנחנו על סרגל החשיפה. מעל האמצע אנחנו מוארים מדיי, ומתחת חשוכים מדיי. וכך נדע האם להגביר / למעט את מהירות התריס לפתוח צמצם וכו'. ישנם כמה סוגי מדידה שהחיישן יכול למדוד – אור שמגיע מהמרכז בלבד, מכל הפריים, ועוד. בדרך כלל ברירת המחדל עובדת נפלא ומקסימום תמיד תוכלו אחרי תמונה אחת לראות אם החשיפה נראית לכם טובה ולשלוט בה בהתאם. וזה גבירותי וג'נטלמנס קשור גם לבעלי מצלמה חסרת מראה - אתם תרצו לעיתים להסביר למכשיר מה הנושא שמבחינתכם החשיפה שלו חשובה בעיקר במצבים שבו התאורה לא מאוזנת, כמו עצם בהיר ומואר על רקע חשוך ולהיפך. שימו לב שניתן גם ללחוץ על המסך ולהגדיר מהו האובייקט נושא ברוב המצלמות ובטח במובייל.

לצורך כך המציאו את המצבים החצי אוטומטים שאתם שולטים בפרמטרים שתרצו, והמצלמה מאזנת לכם את החשיפה בעזרת שאר הפרמטרים. לשם הדוגמא אתם מעוניינים בעומק שדה רדוד מאוד כשאתם מצלמים את האחיין החמוד שלכם, (יש לציין שהם פחות חמודים - שדי השחת הקטנים האלה בשעות הלילה המאוחרות או הבוקר המוקדמות תלוי איך מסתכלים על זה) אתם קובעים את המצלמה על מצב av בקנון או a בניקון (כל מצלמה והשטויות שלה). ומחליטים שהצמצם יהיה על 2.8 אתם מצלמים תחת כיפת השמיים ביום חורפי של מנחם אב (אוגוסט בלעז) ואור הוא לא הבעיה. ואתם מקבעים גם את רמת הiso על 100 והמצלמה תחליט איזה מהירות צמצם אתם תקבלו לפי האור שישנו בפריים. ישנה גם אפשרות לקבוע את מהירות התריס ושהמצלמה תחליט מה לעשות עם הצמצם, אבל לעניות דעתי הנפלאה - השליטה בצמצם היא הדרך הקלה והנוחה ביותר. עכשיו יתכן ותקבלו תמונה שלדעתכם מוארת מדיי מה יש לעשות? לשם כך ישנו את פיצוי החשיפה אתם יכולים לקבוע (ושוב כדי לערבב את השטן כל מצלמה והדרך שלה) שאתם רוצים את הסצנה יותר חשוכה תזיזו עוד כפתור ו...הופ המצלמה תבין אתכם ותחשיך בתמונה הבאה את הסצנה. אבל ברוב המקרים המצלמה תיתן לכם את התוצאה הרצויה (אולי פה ושם פספוסים קטנים שניתן יהיה לתקן בעריכה קלה). בעצם גם הסרגל חשיפה שדרכו תנווטו את דרכיכם במצב ידני מלא, משתמש באותה המדידה בדיוק. וגם אם תצלמו במצב ידני מלא, גם אז תצטרכו לתקן אם הסרגל יזהה בטעות סצנה כמוארת מדיי. ככה שלדעתי עדיף לצלם במקרים הרגילים על מצב חצי ידני. המצלמה מזהה הרבה יותר מהר מאתנו את התאורה ומודדת בצורה יותר מדויקת מההערכות שלנו. גילוי נאות – אני מצלם כמעט תמיד על המצב החצי ידני הנ"ל ובאופן שארצה לשחק בחשיפה כדי לקבל סילואטים (עיין ערך בהמשך) או שארצה לשרוף את התמונה בכוונה, אני אעבור למצב ידני או בעזרת פיצוי החשיפה אגרום למצלמה בכוח הזרוע (או האצבע) להיכנע להוראותיי.