כלפי מה הדברים אמורים? ישנם שני פורמטים שהמצלמה יכולה לשמור את הקובץ שנוצר בחיישן, תמונה גולמית ללא עריכה וללא כיווץ (raw) או תמונות ערוכות קמעה לפי מצב הרוח של יצרני המצלמה או שאתם תקבעו (מתוך אפשרויות דיי מוגבלות יש לציין) ומכווצות לגודל קטן יותר (jpg). היתרונות של הjpg הם המשקל שלו והיוצא מזה מהירות הכתיבה על הכרטיס מה שייתן לנו באפר גדול יותר (כמות התמונות שהמצלמה שומרת על הזיכרון שלה לפני שהיא מעבירה אותו לשמירה על הכרטיס) מה שנותן לנו כמות נכבדה יותר של תמונות רצף לפני שהמצלמה תאט את הקצב של הצילום. וחוץ מיתרון זה הכתר הולך ל.raw היכולות שלכם לערוך את הקובץ אחרי הצילום פשוט מדהימות, ותוכלו לתקן טעויות קטנות בחשיפה, בטמפרטורה (כן אתם קוראים נכון- טמפרטורה, הכוונה כאן היא לתאורה אדומה יותר שנקראת חמה יותר לתאורה כחולה יותר שנקראת קרה יותר) טווח דינמי יותר גדול (כמה פרטים נקבל בקטעים הבהירים והכהים של התמונה) ועוד.

אבל (וכאן מגיע האבל הגדול?) הגודל של התמונות ביחס ישיר לגודל הmp של המצלמה שלכם יגיע ל30mb ואף צפונה מזה. וכאן ניטש ויכוח גדול האם יש צורך לצלם בraw או לא. ואנחנו לא נתיימר להכריע. אבל בגלל שאני תמיד צודק וכך ראיתי גדולים וטובים ממני (ואין הרבה כאלה) אני ממליץ לצלם בraw. האחסון היום הוא מוצר דיי זול ואתם יכולים לפספס את פריים חייכם בגלל איזה טעות קטנה בחשיפה, ככה שאין צורך להתקמצן על המקום בדיסק הקשיח. ותמיד תוכלו בלחיצה קלה על המקלדת להמיר את כל התמונות לjpg ולמחוק את קבצי הraw. בנוסף אני מהאסכולה שחושבת שעריכה היא כבר סטנדרט בעיקר יישור ותיקוני צבע - אז אם כבר עורכים למה לא לתת את כל האופציות.