כדי לחסוך זמן מאמץ ועצבים מיותרים הרי שרצוי, כדאי, עדיף והכרחי ללמוד בצורה מסודרת את תורת הצילום, והרי כולנו יכולים ללמוד נהיגה לבד ולמרות זאת נוכל לחסוך לעצמנו המון דרך ותמרורים (במקרה הטוב) באם נואיל ללמוד באופן מסודר יותר. ויותר מזה - כבר חקרו לפנינו מה העין אוהבת ומה לא, ומה הופך תמונה מאוסף רנדומלי של פיקסלים לתמונה מרהיבה שתגרום לתנינים לבכות. (חוקי השלישים האלכסונים ועוד כהנה וכהנה מילים גבוהות באמהרית אבל נהיות פשוטות אחרי שאתם מבינים את הפרנציפ). יסודות הצילום חשובים מאוד ללימוד והם לא מסובכים במיוחד, (גם אם המונחים נשמעים לכם כמו סינית עתיקה אנחנו נשתדל לעבור עליהם בהרחבה בהמשך ככה שאל דאגה). ותזכרו שהעיקר בלימוד הוא האימונים, וכמובן ההנאה. אף אחד לא יתקדם וישקיע במשהו שהוא סובל ממנו, תיהנו מהתהליך! (אין לי מספיק סימנים במקלדת להדגיש לכם כמה זה חשוב). תנסו לקחת איתכם ידיד בראש שלכם, עם עדיפות ליותר טוב ממכם (רק בצילום. הרי בכל השאר אנחנו הרבה יותר טובים ממנו...) שיאתגר אתכם ושתוכלו לטייל ולצלם ביחד, (דגש על הלטייל) זה ירים אתכם בכמה רמות! ואם נשים את הצילום עצמו בצד לשניה, התפתחות בתחום הצילום ישפיע מאוד על החויה שלכם מחויות ויזואליות, אתם תמצאו את עצמכם נהנים יותר משקיעות, זריחות ונופים מרהיבים אפילו שהמצלמה לא אתכם (למרות שיש מצב שתהיו מבואסים נורא שהיא לא אתכם), ותתרגלו לשים לב לדברים הקטנים שעושים את העולם ליפה כל כך, ולהסתכל על הכל מזווית שונה.

לפני שניכנס לעומק ולרוחב הצילום צריך לנסות לזכור לפני שאתם מצלמים לשאול את עצמכם מה אני רוצה להשיג בצילום הזה? מה המסר שארצה להעביר לצופה? ואיך אוכל להעביר את המסר בצורה הטובה ביותר? ואם אנחנו מצלמים לקוח נסו לבדוק מה הוא רוצה להשיג? עלינו לזכור שהדעה שלו היא הקובעת! נסו להראות לו עוד דוגמאות יצירתיות אבל ודאו שהוא מקבל גם את מה שהוא הגיע אליכם בשבילו. נסו למצוא זוויות חדשות ומעניינות, להשאיר ראש פתוח ולנסות לאתגר את החוקים בגבול ההיגיון. צילום הוא לא רק הלחיצה על הכפתור, הוא בעיקר הרגש והחוויה שאנחנו מעבירים הלאה. לפני סט או טיול קחו חמש דקות לבדוק תמונות של אחרים מהמקום שאותו תרצו לצלם או את הנושא שאותו תרצו לצלם (חתונה, ניו בורן, ברית, טקס גזיזת ציפורניים מה שלא יהיה) ותחשבו איזה תמונות אתם תרצו להשיג מהסט שלכם, ואיך תהפכו את התמונות לטובות יותר. אתם תראו בחוש איך הצילום שלכם משתפר ותהפכו לצלמים שיוצרים הזדמנויות ולא רק מנצלים אותם. תזכרו שזה לא בושה להתעסק עם הסצנה! שפכו מים על הרצפה כדי לקבל השתקפויות, השפריצו מים בהנאה מרובה על עלי כותרת של פרחים כשאתם מצלמים מאקרו, בקשו מהמודל שלכם לחייך או לזעום, הכריחו אותו לטפס על עצים, לקפוץ מהם, לזחול, לטפס שוב וחוזר חלילה... האכילו בעלי חיים לקבל תמונות כרסום נחמדות. וכל מה שיגרום לתמונה שלכם להשתפר!.

דיר בלאק תתעסקו איתי

ועכשיו לשם המטרה שלשמה התכנסנו כאן, לימוד יסודות הצילום. נתחיל בעובדה הפשוטה שהצילום למעשה הוא הנצחה של אור. (לא יודע כמה פעמים אני אצטרך לחזור על זה). הדימוי שמתקבל על התאים האלקטרואופטיים בעין שלכם הוא תוצאה של אור וכמו כן על החיישן. וכמו שאם תסתכלו על השמש (לא ממליץ במיוחד) תסתנוורו, ואם תיכנסו למערה לא תראו את קצה אפכם, כך בדיוק תרגיש המצלמה. תמונות חשוכות וחסרות אור (under exposure) ינבעו מהעובדה שמעט מדי אור נכנס לחיישן ותמונות מוארות ולבנות מדיי (over exposure) שנקראות בז'רגון המקצועי תמונות שרופות- ינבעו מעודף אור שפוגע בחיישן. כך או כך אנחנו חייבים להסכים שהמצב ביש ויש לאזן את המצב. הכלים שיש ברשותינו הם שלושה במספר- הצמצם = קוטר הצינור שדרכו יכנס האור (חור קטן = מעט אור ולהפך) מהירות תריס= לכמה זמן יחשף החיישן רגישות החיישן/iso = כמה החיישן יגביר באופן מלאכותי את אותות האור שהוא מקבל. כשנצלם במצב ידני נוכל לשלוט בכל אחד מהפרמטרים על ידי הכפתורים / מסך של המצלמה כל מצלמה והכפתורים, גלגלות, ושאר מרעין בישין שלה. תמיד תוכלו להסתכל שניה בחוברת שקיבלתם עם המצלמה. (למי שקיבל מדריך באנגלית , צמצם= aperture רגישות החיישן= iso מהירות התריס= shutter speed) בסצנות חשוכות נרצה לפתוח צמצם ככל שניתן ומהירות תריס מינימלית (כמובן באופן שלא נקבל מריחה) כדי להשאיר את הiso נמוך ככל הניתן. וכל זאת למה? העלאת רגישות החיישן באופן מלאכותי גורמת לאותות רנדומלים להיקלט בחיישן ולגרום לנו לגרגירים אפורים ועצובים לאורך התמונה , ואף לפיקסלים צבעוניים מפוזרים. תופעה הנקראת – רעש או גרעיניות. (כן כן גם לי לקח זמן להבין מה זה אומר לכל הרוחות והשדים המשפט "יש לי המון רעש בתמונה" ככה שאתם בחברה מעולה). לעומת זאת בסצנות מוארות מאוד נעלה את מהירות התריס ונסגור צמצם כדי להימנע מעודף אור. ובדימוי קל- דמיינו צינור (מים לא ביוב! כן?) עכשיו אנחנו נרצה לדוגמא לקבל ליטר מים נוכל לעשות את זה על ידי הרחבת הצינור (צמצם) או פתיחת הצינור להרבה זמן (תריס) והאופציה השלישית והגרועה מכולם היא לדמיין שאנחנו כבר לא צמאים (iso – זה יעזור לתחושה אבל נסבול מתופעות לואי). דימוי נוסף הוא כשנרצה להכניס יותר אנשים לעיר שבנינו נוכל להגדיל את מספר הנתיבים בכביש להתיר נסיעה במהירות גבוהה או לשים בובות שיאכלסו את העיר (iso). ובוא נפסיק עם הדימויים לעכשיו.

סילואט - תת חשיפה על אובייקט כדי לקבל רק את הצל שלו בלי הפרטים.

כבר הסברנו מה יעשה לנו עודף iso. וכעת נעבור לשאר החברים- הצמצם: ככל שנגיע לצמצמים סגורים יותר נקבל עומק שדה עמוק יותר (יותר חלקים מהפריים בפוקוס) ולהיפך בצמצמים פתוחים נקבל עומק שדה רדוד יותר. בטווחי הקצה בעיקר בסגורים במיוחד אנחנו נסבול מירידה בחדות והחשכת פינות דבר שצריך לקחת בחשבון. והתריס- ככל שנגביר את מהירות התריס נקבל הקפאה של תנועות מהירות שיתקבלו בחדות למרות התזוזה וככל שנאט את מהירות התריס כל תזוזה הן שלנו והן של האובייקטים תתחיל להשפיע ולהימרח (לא בהכרח דבר רע תלוי במה שתרצו לצלם).

צמצם סגור - שימו לב לחור הקטנטן במרכז

צמצם פתוח לרווחה - מרגישים בהבדל?

כנסו לחדר חשוך וקבעו את המצלמה על חצובה. צלמו באופן ידני מלא m- - נסו לפתוח את הצמצם ככל שיתאפשר להשאיר את הiso על 100 ושחקו רק בתריס עד שתגיעו לאיזון. כעת הכפילו את מהירות התריס והכפילו את רגישות החיישן iso וגלו שהתוצאה תישאר זהה. (אם לא אין לי איך לעזור לכם המצלמה שלכם מכושפת). צלמו על הצמצם הכי סגור שלכם ובiso הגבוה ביותר שהמצלמה שלכם מסוגלת להגיע אליו, הגדילו את התמונה וגחכו בהנאה סדיסטית למראה הגרעיניות הנוראית, כעת מחקו את התמונות בחמת זעם ונסו לשכוח את המראות הקשים. בקיצור נסו להתנסות במקרי קיצון של תאורה - מואר מדי וחשוך מדי כדי להבין את המגבלות של המצלמה שלכם.