אין איש ואישה מישראל שלא הסתכלו על תמונה של צלם ואמרו "היי איך אני מקבל את הרקע מטושטש כזה?" וננסה לפשט את העניינים ככל שניתן. המושג עומק שדה הוא התייחסות לשטח שלפני ואחרי העצם שעליו התפקסנו, וכשנאמר שהעומק השדה הוא רדוד – כלומר קטן, הכוונה תהיה שכמעט אך ורק הנושא שלנו חד וכל השאר ייצא מטושטש. בכדי לקבל את הטשטוש ברקע (הבוקה בלעז) עלינו לדעת שהתופעה תלויה בשלושה פרמטרים- (בעיקר) צמצם- ככל שהצמצם פתוח ככה נקבל יותר טשטוש. אורך מוקד- עדשות בעלות אורך מוקד גדול יותר יתנו לנו יותר טשטוש. מרחק - ככל שהאובייקט שנרצה לצלם יהיה קרוב אלינו ככה נקבל עומק שדה רדוד יותר (יותר טשטוש למי שלא הבין) וכמו כן ככל שהאובייקטים מאחורי האובייקט שבפוקוס יהיו רחוקים יותר ככה הם יצאו מטושטשים יותר.

85mm צמצם 1.8f

והפעם צמצם 8.0f

קחו את העדשה שברשותכם הצמידו אותה לחצובה או קבעו אותה במקום והתפקסו על עצם קרוב ככל שניתן, קחו מספר תמונות בצמצמים שונים והביטו בהבדלים. מה לדעתכם הצמצם האידיאלי לסצנה שצילמתם? השאירו את הצמצם פתוח ככל שניתן והתקרבו לאובייקט ככל שיתאפשר התפקסו וצלמו. נסו להתרחק בשניים שלושה מטרים ולצלם שוב. ותראו שהטשטוש יורד.

במובייל הטשטוש מתבצע בעזרת חישוב ובינה מלאכותית כי גודל העדשה והחיישן לא אמור לאפשר לטשטש בצורה אופטית. כדי לטשטש בכל אופן אנחנו נשתמש במצב דיוקן. עדיף להעלות גם כאן את אורך המוקד *10 לדוגמא ולהתקרב לאובייקט כדי לקבל טשטוש מעולה. שימו לב שלעיתים המכשיר מתקשה להבין מה לטשטש ומה לא ויכול להיעלם אוזניים או פרווה (לא בבני אדם)