מפאי תאילנד - ללואנג פראבנג (Luang Prabang) לאוס

אחרי שבועיים פנטסטיות בפאי שעברו במהירות של ארנב על קוק, עם שיר בלב, דמעות בעיניים, ושייק מנגו בשפתיים נטשתי לצ'אנג מאי עם אנשים נהדרים שחוזרים לישראל. חשבתי על לעבור ללאוס אבל בגלל שאמרו שיש שם שטפונות, ולא שטפונות של גשם לפרקים אלא שטפונות של בא לך להקריב את מי שהמליץ לך על היעד לאלים קצת ויתרתי לעת עתה. התמקמתי במלון הקבוע והשקט שלי בצ'אנג מאי ב400 באט ללילה, נשמתי עמוק והלכתי לאכול חצי מהבית חב"ד. למחרת ב11:30 בבוקר הבטתי לתוך המקום שאמורה להיות הנשמה שלי וגיליתי שבא לה קצת תזוזה, אז באימפולסביות בריאה למרות השטפונות סגרתי טיסה ל15:10 עם Lao Airlines ללואנג פרבאנג במחיר של 115.5 דולר ורצתי לבית חב"ד להזמין סנדוויץ לדרך.

למה לואנג פרבאנג?

יש שם בית חב"ד שזה אחלה לנחיתה רכה ולפגוש אנשים, זה הכי קרוב פיזית לצ'אנג מאי ככה שזה הגיוני גיאוגרפית, היא יפהפייה, נהר המקונג הוא חתיך, יש את השוק לילה הנחמד (Night Market) וכי למה לא.

נחיתה בלואנג פרבאנג

המטוס היה בעצם אוטובוס אגד עם פרופלורים קצת כמו בתמונות של מלחמת העולם השניה, קהל הנוסעים היה משהו כמו 12 נפש, הטייס למד לטוס בזום ועבר רק טסט 13 על אוטומט. לפני ההמראה היו שירי פופ של ג'סטין ביבר ברמקולים במקום תדריך של מה לעשות במקרה שהמטוס צולל לתוך מטע קקטוסים - קצת מפוקפק אבל אהבתי. ב16:20 נחתנו בבטחה בשדה זערורי בגודל של אושר עד רמלה. הויזה ללאוס היא בנחיתה (Visa on Arrival) ואין צורך לעשות מראש. היא עולה 40 דולר, פלוס דולר על שירות, ועוד דולר על תמונת פספורט. ביציאה מהשדה משכתי כסף בכספומט bcel בשדה תעופה - 2000000 קיפ פלוס עמלה של 30000 קיפ. אני שונא את העשרות מליונים האלו וזה שהשער חליפין הוא מכפלה של מספר מכוער ולא עגול אבל היי טכנית אני מליונר אז אני מאושר ברמה של ערס מבת ים שהצליח להסליק ערק איילים לבר בתל אביב. מהשדה עליתי על מונית גדולה משותפת שעלתה 210000 לקבוצה של אנשים שפגשתי במטוס, והגעתי לבית חב"ד אחרי 15 דקות לעוד איזה מסע זלילה פראי וחסר מעצורים.

סיבוב בלואנג פרבאנג

חבר ילדות שפגשתי במפתיע בבית חב"ד נתן לי עם אופנוע חשמלי את הסיור המלכותי בעיר, דהרנו על גדות נהר המקונג ובין שווקים מקומיים שמכרו את כמעט את כל סוגי בעלי החיים שלא הצליחו לברוח מהר מספיק. עברנו ליד ברים מנומנמים ודוכני קוקוס טעימים ברמות של שוקולד לבן עם שברי עוגיות ושייקים סבירים וראינו שקיעה בינונית יחד.

לינה בלואנג פרבאנג

ראיתי כמה אופציות של לינה שנעו בין צימרים נקיים בתוך הטבע, חדרי מלון פשוטים, וחדרי מלון מפנקים. החלטתי להתפנק על מקום יפהפה צמוד לבית חב"ד עם בריכה ואוירה טובה כי אני עצלן ואוהב את החיים הטובים סורי לא סורי. אני לא הולך לגרור את המוצ'ילה המזעזעת שלי ברחבי העיר בשביל שום דבר ביקום. המחירים של הלינה נעים בין 250000 - 600000 קיפ ללילה כן יתמעטו.

משבר המחשב

אני מתמקם לי בבטחה על המיטה הרכה והמלטפת, נותן חיוך קטן ליקום אומר תודה לאל פותח את התיק כדי לעבוד קצת על המחשב ו… אין מחשב בלאט. &^%$#!!!! המחשב בשיקוף הארור בשדה התעופה של צ'אנג מאי!!! אני מקלל ב6 שפות שונות, סופר עד 10 לאחורה כמו סטונדט לשהידילוגיה בעזה, נושם עמוק נותן חיוך רחב ומתחיל את המצוד.

השגחה פרטית

אני מתקשר לדבורה מהבית חב"ד בצ'אנג מאי, מדובר באישה סופר מתוקה פורטה פלוס שיוצאת במיוחד בשבילי עם אופנוע ב11:30 בלילה בגשם זלעפות לשדה כדי להוציא מהם את המחשב, ובנוסף ישבה איתם שעה כדי לחתום על טפסים ולהוכיח שהמחשב שלי. משם איתי - חבר מלך שפגשתי ברישיקש בפאי ועוד, יוצא גם הוא עם אופנוע להביא את המחשב למישהי שאמורה לצאת ללואנג. המישהי יוצאת בסוף לבנגקוק ומשאירה את המחשב בבית חב"ד. הבית חב"ד מארגנים לי מישהו חמוד שפגשתי בפאי שיקח את המחשב איתו לויאנטיאן ששם הוא נוסע במיוחד עם מונית למלון שלי אני פוגש אותו ומקבל את הילד האבוד שלי. ככה ש5 אנשים שונים שלא חייבים לי כלום טרחו מעל ומעבר רק כדי לעזור לי ולא הסכימו לקבל תמורה - אלו הרגעים שאני חי בשבילם.

בפוסט הבא אעדכן מה יש לעשות בלואנג פרבאנג…