אני יוצא מקרקוב בפולין לכיוון דרמסלה - הודו, למה אני בפולין? סיפור ארוך אל תשאלו. הטיסה שלי היא ב1 וחצי בצהרים שזה שעה מהממת לצאת, ונוחת ב3 לפנות בוקר בדלהי - שעה מזעזעת לנחות. הטיסה נוחה וקלילה עם חברת לוט הפולנית, וכללה שני ארוחות כשרות בשריות, ובירה פולנית ללא הגבלה משאללה הללויה אין לנו זכות בכלל להתלונן (בעיקר שכל הטוב הזה עלה לי 230 דולר). העוקץ בטיסת לילה מסתבר שהבית חב"ד של דלהי נפתח ב8 בבוקר, יוסטון ווי האב א פרובלם.

אני מזגזג ב4 לפנות בוקר בשדה התעופה של דלהי אחרי איסוף כבודה - מחפש איך להרוג את הזמן עד 8. אולי נלך לעשות סים? האיש הנחמד שעובד באיירטל מסביר שהסים לא יפעל עד 8 בבוקר. אישית אני לא אוהב לשלם לפני שאני רואה את הסים עובד לאור לקחי העבר (מפה לשם במיין בזאר הסים עולה 350 רופי ובשדה 850 אז הכל לטובה כמובן). אז אני נשאר על esim שעשיתי מראש ב4 דולר. אז מה עושים בשדה התעופה 4 שעות אתם שואלים? מוצאים עוד ישראלים חמודים והורגים את הזמן יחד, וגעו כל העם בבכי. ב7 בבוקר אני והישראלים החמודים עולים על אובר ב500 רופי לבית חב"ד ששוכן במיין בזאר. הקומה הראשונה של הבית חב"ד מלאה בישראלים שבורים שטרוקים על המוצ'ילות שלהם ומחכים למוות הגואל או לשעת הפתיחה - הקרוב מביניהם. קיבלתי המון אזהרות על זה שמגעיל במיין בזאר וזה נחיתה קשה - בפועל לא שונה מערים הודיות אחרות, מגעיל אבל לא נורא, אנשים סתם בכיינים סורי. חשוב לציין שחם בצורה דוחה, כאילו אוטובוס משתעל עליכם ברצף. לפי המלצת המטיילים שפגשתי הלינה באזור כן מאוד מסריחה אז אולי באמת מומלץ לא להישאר שם לילה. לבית חב"ד יש חדרים נקיים חדשים וטובים במחירים של 1900, 3000, ו3900. במקור התכנון המקורי היה לקנות כרטיס לסליפר מredbus, אבל מצאתי סוכן מול הבית חב"ד שעשה את כל מה שהייתי צריך חוץ ממקלחת תודה לאל. השירות כלל המרת דולרים לרופי בשער גבוה מהשער הרישמי, סים ב350 רופי, וכרטיס לסליפר מתחנה ליד הבית חב"ד - בלי צורך ליסוע לקשמירי גייט. הללויה. ב8 וחצי בערב הלכנו בצעדי ברווז עמוסים בטון של מוצ'ילות וקניות מהמיין בזאר לתחנת אוטובוס בליווי של הסוכן הידידותי, ועלינו לסליפר של חברת flixbus במחירים משתנים של 600-900 רופי תלוי במושב. כמה זמן נסיעה? 10-12 שעות. ואתם מגיעים לדרמסאלה עצמה, עדיין כדי להגיע לכפרים המתויירים שהם מקלוד, באגסו ודרמקוט אתם תצטרכו לקחת עוד מונית ב600 רופי ואי אפשר להתמקח איתם כי הם רשעים. הנסיעה לוקחת 30 דקות בכבישים שבורים ומפורקים להחריד בעליה תלולה. איך עבר האוטובוס? לא זוכר, נרדמתי. היו רק שני עצירות באמצע, אז אם אתם אנשים עם שלפוחית רגיזה תנסו לחשוב על מונית, טיסה או לנדנד לנהג.

הגענו!!! עייפים אך עייפים אנחנו בבאגסו. כל המטלטלים פורקו בבית חב"ד באגסו, יכולתי לנשום לרווחה, לומר קדיש קצר על הגב שלי, והלכתי להוריד פניקה בשוטטות קלה. חבר נחמד המליץ לי עוד מהארץ על גסט שקט ונטול ישראלים (מי שאוהב אוהב) בבאגסו, תיאמתי מראש עם הבעלים שישמור לי חדר והוא אכן שמר, חדר נקי במיוחד, גדול, ולא מיוחד בשום צורה חדר שרק אמא שלו אוהבת אותו. ידעתי שאחרי שני לילות ללא מיטה, אם אני שם את הראש אני מתעלף לרווחה לאיזה יום וחצי, אז סחטתי את עצמי למוות ויצאתי עם מדריכת טיולים מדהימה למסלול אתגרי בין דרמקוט, בגסו וכל מה שביניהם. התרשמות ראשונית - טבע מעלף, אנשים טובים, וסדנאות לכל דבר שאתם יכולים לחשוב עליו, ציור, איור, צביעה, ריקוד, מדיטציה, סאונד הילינג, יוגה, אילוף נמלי אש, מדיטציה, בישול, צורפות, וגילוח אפרסקים ללא כאב. לא לחינם אנשים מכנים את דרמסלה מתנ"ס. כפי שאתם בטח קראתם עוד לפני - הכפרים המתויירים מתחלקים לשלושה. מקלוד - וייב טיבטי מקום משכנו של הדלאי למה הקשיש. באגסו - ערבוב אירופאי וישראלי של תיירים. דרמקוט - ערבוב של ישראלים וכלום. מחירי הלינה נעים בין 300 לדורמס ועד 2500 וצפונה לחדרים מפונפנים, הממוצע הוא 800-1200 לחדר לבד. בדרמקוט טיפה יקר יותר. אני עוצר כאן את הפרק כדי לא לעייף אותכם ונמשיך לכתוב בהקדם…