כדי להגיע לעמק נוברה - יש להוציא מראש פרמיט אצל כל סוכן בלה בעלות של 500 רופי, העמק מרוחק כ5 שעות נסיעה מלה, ועובר דרך שני מחסומים שבהם יבקשו ממכם את הפרמיט (תכינו כמה עותקים כי כל מחסום לוקח פרמיט אחד).

ביום חמישי ב8 לפנות בוקר תפסנו לוקאל ב270 רופי לראש מלה להונדר (יש עצירה בדיסקיט למעוניינים), חשוב: צריך לקנות כרטיסים ללוקאל יום לפני הנסיעה מהתחנה המרכזית בלה, והיו ישראלים שהורדו כי לא היה להם כרטיסים מראש. לנו נעם המלך סגר, מי יתן ויכיל כיסו כמה עשרות ביטקוין אמן סלה.

אוירה קצת נטושה, אין הרבה ירוק ברחבי הכפר, אבל סביבו יש דיונות עם גמלים, ונחל יפהפה ושקט, הכפר מאוכלס בכבדות בגסטים ומלונות מסוגים שונים - אבל לא היו כל כך הרבה תיירים ממה שראינו, זה מקום מעולה לנוח בו מול נופי בראשית אבל אל תצפו לאטרקציות. הלוקאל ארך כ5-6 שעות של נסיעה איטית ונחמדה, עם מוזיקה הודית מעצבנת שופרא דשופרא בלופים לאורך כל הנסיעה, ועבר דרך פס יפהפה בגובה 5600 - מומלץ להשאיר איזה פשמינה זמינה לשלב הזה.

מחיר לינה לזוג באוהל היא 1000 ללא מזון ו1800 עם מזון לפני התמקחות, ובחדר רגיל ענק ויפה 1200 ללא אוכל, אחרי התמקחות קלילה (ניתן לדעתי למצוא ב800 ודרומה אם מחפשים), הכפר ענק ומתפרס אנחנו חיפשנו קרוב בעיקר לכביש הראשי שלא נצטרך להיגרר עם התיקים. יש בכפר דאבות, מכולות, מסעדות, חנות ירקות, נהר, כבשים, סוסים, חמורים, גמלים דאבל דבשתיים, גסטים ולדאקים. מה שיש לעשות באזור לפחות לפי מה שאני ראיתי זה לרדת לנחל המהמם ולצפות בטבע בשקיעה, ובעדרי הכבשים והסוסים שחוצים את האופק. וזה מה שעשינו. נחמד לשהות שם בין לילה לשניים - יותר מזה מרגיש מיותר.

מהונדר לטורטוק זה כביש אחד ישר, וזה נשמע אולטימטיבי לטרמפים, אז מה יכול להשתבש? אז בהשוואה לעמק זנסקר הטרמפים פה יותר קשים, לקח לנו שעתיים למצוא 4 צוציקים מקשמיר בסוזוקי מיניאטורית שידחפו אותנו איתם לטורטוק… חושבים שזה סוף הסיפור? חחחח באמצע הדרך הצוציקים שאלו מאיפה אנחנו, אז אמרתי מישראל. כי זה שהם מקשמיר זו בעיה שלהם, ולא הלכנו ארבעים שנה במדבר כדי להגיד שאנחנו ממולדובה. שאלו אם אפשר להצטרף אלינו לטיול ולהיות חבורה, אמרתי להם שחלק מהזמן כן וחלק לא, כי אני לא הולך לישון איתם כפיות גם אם אני הכפית הגדולה. שאלו מה דעתי על המלחמה, נו באמת… מעדיף לדבר על ממוטות לבקניות.

אחרי שהם וידאו שאנחנו לא מדברים הינדי, הצוציקים ביימו קלקול ברכב, לוו מאיתנו כסף ואז בתואנה שהם הולכים לתקן את הרכב הורידו אותנו באמצע שומקום וניסו ללכת עם הכסף, אבל המראה המזרחי שלי והגישה הקלילה של גובה חובות מג'ואריש הבהירה להם שאולי זה רעיון רע, הם החזירו יפה יפה את הכסף ונמלטו משם, כי יש מצחיק ויש חלאס.

3 שעות לפני שבת ואנחנו באמצע שומקום וכלומדבר ומדבר וצלמוות. אבל אלוקים מת עלי כמובן, ו5 דקות אחר כך היה לנו טרמפ מדהים עם נהג מונית שנסע על 120 בשביל עפר דו סטרי ברוחב של אופנוע, בזמן שאשתו חובטת לו בראש שיירגע, ומי אמר שהאהבה מתה. שעתיים לפני שבת הגענו לטורטוק, ומנוחה התחילה.

יש להקדים שהרכבים מגיעים לכביש מתחת לאזור בכפר שבו ישנו, ואז יש 10 דקות עליה מגעילה ברגל, אבל זה משתלם לגמריי, כי זה אומר שאין כלי רכב משום סוג בכל אזור הכפר. יש המון גסטים מסוגים שונים אבל 3 ממש חזקים בישראלים והם ישר אחרי העליה. ב2 לא היו מקומות ואחרי מיקוח השגנו חדר בשלישי ב1300 לחדר לא כולל אוכל וישבנו לבשל משהו קטן לשבת, ועוד יש צום תשעה באב בראשון… בצום עברנו לגסט אחר ב800 לחדר כי לא נשאר מקום במלון שלנו. מה שאומר במתמטיקה פשוטה שעשינו 3 לילות שמתוכם שבת אחד וצום אחד בטורטוק.

הכפר ירוק ומלא בחקלאות אורגנית, שקט, פסטורלי, אין צפירות, יש בתי קפה עם בריכות טבעיות קפואות בקטע מוגזם, ומלא עצי משמש לנשנש מהם עד שתשלשלו נקטר

בגדול כלום, זה באמת מקום לנוח וליהנות מהרוגע ומהרגע, וכשאנחנו היינו הייתה עונת הקציר של השעורה וכל הכפר קצר, ואסף והפריד גרעינים וייבש אלומות כמו בתקופת התנ"ך העליזה. חייב לציין שלמרות שפגשנו המון אנשים חמודים האוירה הכללית באזור פחות חמימה ומאירת פנים משאר הודו.

מונית שיתופית אמורה לעלות 4500 רופי למונית של 7 נוסעים או 1000 ליחידת איש. אבל למרות כל מה שניסיתי כל המוניות היו תפוסות, אז בטרמפים שובבב. מ8 בבוקר - 3 שעות בלי כלום , לא עצירות לא כמעט לא אולי פשוט כלום. חוץ חיילים על משאיות צבאיות שמגיעות לבסיס 15 קילומטר משם. ואז… משפחה מדהימה שלקחה מונית לבד הסכימה להכניס אורחים ולתת לנו פינה חמה עד לה (מטר מהגסט שלנו), הנסיעה הייתה מדהימה ונוחה, וכן כמעט מתנו 4 פעמים בדרך אבל זה טבעי.

במהלך הנסיעה נפל לי התיק הקטן (תיקתיקטן) עם הדרכון האשראי והכסף, והנהג הצדיק והמשפחה הישראלית התאמצו ממש להחזיר לי אותו, אבא תודה.