יש שני דרכים עיקריות להגיע מפאדום- Padum ללה-Leh. הדרך הראשונה: בכביש החדש שאמור להיות פתוח בימי ראשון ורביעי, כ5 שעות נסיעה. והשניה: בכביש העוקף דרך קירגיל שפתוח תמיד, כ12 שעות נסיעה. אין תחבורה ציבורית שעושה את כל הדרך באף אחת מהדרכים (יש רק קרגיל-לה אוטובוס לוקאל), אבל יש shared taxi שלוקחים לדרך הקצרה 1500 ולדרך הארוכה 2500 רופי - לאדם ברכב של 7, או לקחת טרמפים אם אתם בקטע. יש לציין שהמוניות הם סוג של קרטל מקומי עם מחירים מופקעים יחסית לשאר הודו.

ביום ראשון: הלכנו לתחנת מוניות בפאדום להתארגן על מונית בדרך הקצרה, הסדרן אמר שהיא סגורה ותפתח רק בשני, אמרנו נו שויין. ישבנו לפטפט צהרים עם איש מקומי יקר ומדהים שלקח אותנו בעבר טרמפ ועכשיו אירח אותנו בבית שלו ללילה, ואפילו לקח אותנו למפגש משפחתי מורחב אחרי כ20 שנה של נתק בפנטהאוז של מלון בבניה. בבוקר שני: הזברה קמה וכולם אומרים הדרך פתוחה, הללויה! מגיעים לתחנת המוניות - ושוב הדרך סגורה. אמרנו נו מההה? ₪@₪#!!! הולכים שואלים שוטרת אומרת הדרך פתוחה, שואלים שוטר אחר אומר סגורה, מוכר אחד אומר פתוחה והשני סגורה… אוי המיגרנות והלחץ דםםם. יאללה טרמפים דרך קרגיל כי יש מספיק ויש חלאס, נעשה לילה אחד ברנגדום-Rangdum כי שמענו דברים טובים ולמחרת נמשיך.

עומדים בטרמפיאדה שפתחנו, וכל הרכבים שעוברים נוסעים למנזר קרשה לפגוש את הדלאי למה, מונית משותפת עוברת ורוצה 1000 לראש לרנגדום, איך אומרים בעדינות - קפצו לי. מונית הבאה עוברת ואחרי מיקוח קצר 500 לראש - we are in. הדרך לא קשה מדי מה שלא מפריע להודי החמוד שלפני להקיא כל חצי שעה ולחטוף מחלת ים במדבר, אז אם יש לכם קיבה רגישה…

מגיעים לכפר בודהיסטי נחמד, שלקרוא לו כפר זה קצת מעליב כי זה איזה 8 בתים בתפזורת, ולא כמו קרגיל שמורכבת ממוסלמים שאוהבים אותנו במצב צבירה גז. הכפר טובל בנוף מטורף של נחל זורם בשדה ירקרק ועדרים של יאקים עם הפרעות אכילה ונטיה לפרצי זעם רועים בעמק השטוח והפורח, הרקע הוא של הרים מדבריים עם טקסטורה שרק אלוהים יודע לעשות, והשקט פשוט מושלם. מוצאים גסט נקי ויפה ב900 לראש ללא אוכל, מסתובבים בטבע עד החושך ומכבים את עצמנו בלילה. יש דאבה אחת שמוכרת מאגי וחביתות ולא שום דבר אחר.

בבוקר אנחנו משכימים קום ומחליטים לנסות לקחת טרמפים עד לה ולא רק לקרגיל. אנחנו עומדים כשעה בטרמפיאדה ולא עובר צרצר. אחרי שעה עובר טויוטה איילקס ואז עושה פרסה ושואל לאיפה צריכים - אממממ עדיף ללה, יאללה תעלו. אז אנחנו יושבים בארגז הפתוח של תושב לה חברותי ועם לב בגודל של אמא הודו שקונה לנו בדרך מזרן וכריות שיהיה לנו נוח, שתיה, בננות ואוכל. באמצע הדרך מתחיל מבול והוא מצופף אותנו עם המשפחה שלו בפנים ודוהר איתנו למלון ששייך לו ללילה אחד חינם כי אנחנו גמורים. האיש מלאך, וכל הסבר אחר לא מקובל עלי. והמלון מ ט ו ר ף, ושאני אומר מלון זה לא מלון של הודו שזה מילה מכובסת למבנה מוכה זבובים, עם ריח של נדודי שינה ומסלה. אני מתכוון לדבר הזה שיש באירופה שמישהו סוחב לך את הדברים לחדר מפואר עם ריח של כביסה ושל אושר, זרם במקלחת שמכניס אותך לרצפה כמו מסמר, ומסרק חד פעמי מעץ במבוק אקולוגי שעבר צנטור בשיטת nlp מחכה לך על הכיור. אבא תודה.

יש כמויות של גסטים ומלונות מ500-10000 רופי ללילה בכל איזור העיר העתיקה והבית חב"ד, יש חדרים נעימים עם חצר שטופת אור שטובלת בגן ירוק וגם צינוקים עם ריח של יגון, פשוט תסתובבו ותתמקחו בעדינות אתם תמצאו אחלה חדרים. אני הסתובבתי כמה שעות וראיתי מנעד ענקי של חדרים עד שהחלטתי על חדר שהרגע נבנה באזור שקט וצמוד לחב"ד ב900 רופי.