אל נידו מחוץ לעונה.

אחרי כמעט שלושה שבועות בשירגאו הישבן שלי מתחיל לחוש עקצוצים ואני רוצה לנדוד לאל-נידו יעד הפומו מהחופים הכי יפים בעולם (*לשנת 2026 תבדקו אותי יא קטני אמנה). וכך בבוקר אחד בהיר במיוחד בטיסת קונקשן מגעילה במיוחד עברתי משירגאו לפוארטו פרינססה שבאי פלוואן ב143 דולר.

למה לא לטוס ישר לאל נידו?

השדה של אל נידו פצפון ויקר יותר, ומחוץ לעונה, כשיש רוחות חזקות הטיסות גם מתבטלות לעיתים קרובות מאותה הסיבה (המטוסים קטנטנים יותר, לעומת שדות גדולים יותר).

הנחיתה בפלוואן

אני יורד מהמטוס מבסוט כהרגלי ולפי כל מה שביררתי אין הסעות עד אל נידו אחרי 5 בערב והשעה כמובן 5 וחצי, אז חמוש בחיוך רחב ושמחת חיים אנוכי עומד בכניסה לשדה ושואל אנשים. שוטר שולח אותי לשבת על ספסל בהבטחה שתיכף יוצא ואן ובאמת 45 דקות ו700 פזו פחות אני נארז יפה ונשלח בנסיעה של כמעט 5 שעות בכביש שחלקו חצץ וחציו בחילה לאל נידו. זמן ההורדה המשוער הוא ב1 בלילה אז אני נכנס לבוקינג ומוצא מקום במחיר טעות (לדעתי) של 586 פזו ללילה שנראה מעולה אני מזמין במהירות ומנסה לא להקיא את המעיים שלי על הפיליפינית הקשישה שבוהה לי במסך כל הנסיעה במבט שופט.

לינה באל נידו

אני נוחת באל נידו מסטול ומטולטל כהוגן בכניסה מקבלת את פני אישה חמודה בבניין שמבחוץ נראה כמו מאורה במבוא חורון אבל מבפנים הוא נקי ונעים והיא מראה לי את החדר. אני מתאושש לאט לאט תוך כדי הסתבנות במקלחת רותחת ומגלה למרבה השמחה שהתפוצץ לי בתיק רוטב סויה יקר מזכוכית ועכשיו לכל התחתונים שלי יש ריח של סושי - נפלא! אז יאללה לכבס ידנית את הסחורה ולהתרסק על המיטה לשינה נטולת חלומות עד שהשחר מצלצל. בבוקר אני יוצא לחפש רגלית מלון אחר ומוצא ב800 פזו חדר יפהפה וענק עם מסך ושני חלונות גדולים שמכניסים אור יקרות ואני סוגר ל5 לילות עד יום ראשון לפחות, כי יש פה בית חב"ד והחדר 3 דקות ברגל ממנו. ויאללה לנדוד לבית חב"ד כי הקיבה שלי שרה בלאדות בקזאחית.

בית חב"ד אל נידו

בגלל שאני פה באוגוסט - הרב המקורי של הבית חב"ד בנופש בארץ ישראל ובמקומו יש חסיד חמוד אחר שמנהל את המקום. אחרי התיישבות ושתיה של חביתה בבגט אני חוזר לראות צלול, אנחנו מפטפטים ואני נרשם לשבת הקרובה והתחושה שהכל בא על מקומו בשלום. הבית חב"ד הוא בנין בן מספר קומות הוא לא על הים אבל כן במרחק נסיעה דיי קרוב ממנו ומאיזור חיי הלילה של אל נידו אם אפשר לקרוא לכמה פאבים של בריטים במצבי צבירה נוזלי ומסטול חרבות חיי לילה ויש אפילו אופציה של לינה בבית חב"ד עצמו אבל במחיר דיי יקר לטעמי. בשבת עצמה האוירה הייתה מעולה והאוכל שופרא דשופרא,ישבתי עם אנשים מעניינים לאללה כל השבת וספגתי נחת ושנ"צ.

אז מה עושים באל נידו?

האטרקציה המרכזית זה האקספדישן - שיט בסירה דרך איים שכוחי אלוה מאל נידו לקורון או ההיפך, אבל בגלל שאני מטייל באוף סיזן, ויסלח לי קודשא אבל אל נידו הוא קצת החריג. המזג אויר פה לא בעונה הוא מהגרועים שיצר האדם רוחות משוגעות שיכולות להעיף אותך וגשמים פתאומיים של מספר שעות שמחריבים לך כל חשק לטייל. מה נשאר? טיולי יום בסירה בין איים לא מיושבים קרובים וחתיכים שנקראים טורים, יש מספר טורים קבועים ומספר חברות שמוציאות אותם טור A/B/C/D המחירים משתנים בין המפעילים השונים, רמת הלוקסוס והאם אתם לוקחים עם אוכל או בלי אוכל.

עלילות יוסף וtour A

המזג אויר מצליף בחוזקה והרוחות משמחות כמו מפוח עלים לפרצוף, ואני מנסה להזמין למחרת את tour A בסוכנות שהישראלים רגילים ללכת אליה עם קבוצה מעורבת לא רק של ישראלים כי אנחנו יכולים להתיש לעיתים עם jbl שיכול לשדר לתחנת החלל ספוטניק 5.5. הבוקר צץ ואני מתקשר לסוכנות לוודא שהטור יוצא אך שוד ושבר משמר החופים ביטל את כל הטורים בגלל ים גלי מדי ורוחות אלימות ברמה של בן מיעוטים בלתי אלים בצרפת. אז במקום לשוט היום הופך ליום נסיעה לאורך חופים שונים צפונית לאל נידו, הדרך מהממת ואל נידו מתבררת בין הערים השבורות יותר בפיליפינים, כפרים פשוטים שדות אורז ואיכרים שחורשים עם בופאלו וצוקים ענקיים שמשקיפים על לגונות טורקיז - היום חולף עלי בנעימים ואני פוגש חברים חדשים וחמודים ומאושר לי בלב בכבד ובטחול. לקראת ערב אני הולך לשוק המקומי וקונה לי דג טונה דיי קטנטן ומנשנש לי סשימי טרי ומחייך את עצמי ללילה טוב.

סוף סוף טור A

בבוקר שאחרי המפעיל מכריז באוזני שרב החובל או אין לי שמץ איך קוראים לגמד ליד הגה של סירה הודיע שהוא כן יוצא היום. מתארגן זריז טס במהירות שיא מגיע לסחבק. משלם 1700 פזו ללא אוכל יען אשר אני לא יכול לאכול תמנונים וצלופחים מטעמי כשרות (הנחה של 200 פזו) ואז רגוע ושליו אני מחכה בכניסה של הוסטל מגניב למדריך העליז. המדריך ואני מדריכים כל הדרך לסירה ושם יחד עם סינית, ספרדים, איטלקים צרפתים פיליפינים וישראלי בשם יוסף אנחנו מפליגים בסירה שדמיינתי שתראה קצת יותר גדולה ואיך לומר בעדינות קצת יותר יפה, אני בטוח שאמא שלה אוהבת אותה גם ככה אבל זה לא קל גם לה. הגלים משוגעים אבל האנשים בסירה חמודים לאללה, שיחות מעולות מתגבשות להם והמדריך לא מפסיק להתבדח בעוד הרוח שולחת אותנו למאדים עם גלים מנוגה. אנחנו מפליגים ללגונה קטנה משלמים 200 פזו לנפש ועולים על קיאק קטן להפליג לנו במים השקטים והצלולים כמו מראה - בשניה שאנחנו נכנסים בין מצוקים מטר מחורפן ניתך לפרצוף של כולנו כאילו הוא חיכה שם כל הבוקר רק בשבילי המנוול. לא שאכפת כל כך אנחנו גם ככה בבגדי ים וזה דווקא דיי מעורר מים קרים תוך כדי התעמלות. משם לכמה חופים יפהפיים שבטח הרבה יותר יפים כשהים צלול ואין גלים שדוחפים לך את הראש לרצפה כמו מחט בערימה של לא חשוב שמות. דילגנו על חוף אחד שדרש הפלגה בין שני קירות סלעים כי הסירה היתה עושה שחזור של יונה פרקים א' וב' מי שמכיר מכיר - אבל בסופו של יום היה מהמם - ממליצה לך. וכך עליז דץ ומלא חדווה סיימתי את היום והתרסקתי לתוך הכרית כמו כטב"ם.

Duli Beach

כשעה נסיעה צפונה מאל נידו שוכן לו החוף המהמם הזה כמעט נטול תיירים ורחב ידיים, הוא לא הכי יפה שראיתי אבל בהחלט גם לא הכי מגעיל - הוא אחלה לישיבות ארוכות שרוצים קצת שקט .

Nacpan Beach

פה מדובר בחוף קצת יותר ציבורי אבל יש בו כדורעף חופים או כדור יד חופים איך שלא קוראים לספורט הכייפי הזה שבו מזנקים כמו קמיקזות על כדור כדי לנצח משחק שאף אחד לא סופר בו ניקוד.

Vanilla Beach El Nido

חוף ממש קרוב לעיר עצמה, קצת יותר שקט מהחוף המרכזי והוא נעים נוח, הדרך אליו עוברת במדרחוב נטוש שנראה כמו מרכז מסחרי בבני עייש ויש בו כמה חנויות מוזרות ורנדומליות. חויה חמודה סך הכל.

אל נידו לא בעונה

אני חושב שלטייל כאן לא בעונה למרות שנהניתי עד עמקי נשמתי, אם אתם על תקציב או על זמן לא הייתי מגיע במיוחד, היה מזג אויר חריג יחסית לשאר הפיליפינים. היו איתי אנשים שחיכו 5 ימים לאקספדישן ובסוף אכלו גשם זלעפות כל ההפלגה - אז כן זה עניין של מזל ואולי ביום שאתם תגיעו תהיה שמש מהממת - אבל קחו את הכל בחשבון ותעשו החלטות מושכלות.