אחרי שבוע שלם בסוף יוני שירד גשמי סוף העולם בדרמסלה (בעלי חיים הסתדרו בזוגות, חוץ מהטהורים שהגיעו שבע שבע), אמרתי לעצמי יש מספיק ויש חלאס. הגשם שהגיע יחד עם ערפל סמיך עם מרקם של מרשמלו הגיע לי לכאןןן, אני מותח את הגבול בשלב שהמגבת שלך סופחת יובש מהגוף במקום ההפך, ושהפירות בחדר מגדלים עובש וזקן לבן. באותו היום ממש שמתי פעמי לסוכן נסיעות הקרוב למקום מגורי והזמנתי כסא בואן למנאלי, אני שט מפה על קאנו עם חורים בתחתית אם יהיה חייב. הואן עלה 1000 רופי והוא יצא מדרמקוט עצמה ב10 בלילה ככה שלא הייתי צריך לקחת מונית לדרמסלה העיר, כי זה חתיכת קאדר, ואני מעדיף שיבעט בי קנגרו.

ערפל בדרמסלה

אישית כל עוד לא הסתכלתי בטלפון כל הדרכים כייפיות ונוחות, גם אם הנהג מנסה להיכנס בתמרורים ועצי מחט לאורך כל ה8 שעות נסיעה. אבל וכאן מגיע האבל הגדול, אם אני מנסה לקרוא משהו בטלפון, אני מקבל בחילות של קרנפית בהיריון על האנקודה בלונה פארק. אז לא נגעתי בטלפון, למעשה כל מה שאני זוכר מהחויה הם כמה רגעים שהתעוררתי והצצתי מהחלון, רק כדי לראות מפולות אבנים מלחיצות ולחזור לישון בהכחשה מוחלטת ושומר פתאים הוא הא-ל.

ב5:30 הגענו לכביש ליד מנאלי, והנהג בעט אותנו שם ליד שומקום וכלומדבר, אז לקחנו נשימה עמוקה ומונית ב100 רופי לראש ונסענו כ7 דקות לבית הישראלי החם במנאלי.

זוג ישראלים חמודים שמתחזקים בניין ובו חדר עם מזרונים שניתן להתרסק עליהם בחמש וחצי בבוקר, מסעדה, ארון ספרים להחלפה ועוד. אנחנו הגענו טרוטי עיניים ומרוטי נוצות ופשוט התעלפנו בעדינות עד איזה 9. שהגוף חזר למצב מאונך יצאתי לשוטטות באזור ולחפש גסט להניח עליו את עצמותי. סטייל החדרים באזור מגניב והמחירים נעים בין 800-1000 רופי ממה שראיתי לפחות.

הנחל ליד הבית הישראלי

אחרי התחבטות קצרה החלטתי שאני מעדיף לעבור לכפר ואשישט (Vashisht). אז נלחמתי עם נהג טוקטוק שירד ל250 רופי שיקח אותי לעבר השני של הנהר.

מנאלי מחולקת ל2: אולד. ששם זה הבית חב"ד והבית הישראלי, הסוכנויות, הישראלים, הבתי קפה, וחנויות לבגדי קאסול. ושם בדרך כלל ישנים הישראלים. בין האולד לניו יש יער יפהפה שניתן ללכת דרכו מאחד לשני. והניו. ששם זה המדרחוב של הקניות, מסעדות, שוק, וSbi. ואשישט היא.הוא כפר שבור למדיי מהצד השני של הנהר, הליכה של כשעה ממנאלי או טוקטוק/מונית של כרבע שעה. והתיירות שבו היא קצת רוסית וקצת ישראלית, באזור של הכפר יש מספר מפלים מהממים, ובאמצעו בריכות גיאוטרמיות של מים חמים. הקניות בואשישט דיי דלות ומבחר המסעדות מצומצם לטוב ולרע.

שני האופציות מעולות, וזה לא באמת משנה כי אפשר תמיד לעבור בין אחד לשני בקלות. אישית אני אוהב שקט ונוף ומצאתי את זה יותר בואשישט. מצאתי גסט מדהים ונקי עם חדרים ענקיים וקו ראשון לנוף של מטעי תפוחים ונהר הביאס, הרעש היחידי הוא של המים ולא של צפירות של הודים שמשדרגים את הצופר שלהם לווליום של מסיבות בריכה של מזרחיים.

הנוף מהגסט

מבחינת המזגאויר המצב השתפר בצורה דרמטית, משבוע שלם של גשם זלעפות בדרמסלה - לטפטופים עדינים בערבים מדי פעם. הללויה. הגסט שלי הכיל מטבח מאובזר למדיי וחדר ישיבה על מזרנים בנוסח הודי. מה שנתן לי אופציה לבשל ארוחות כשרות, ובנוסף - בעזרת 2 ישראליות אקסטרה חרוצות לבשל סעודת שבת שלימה ל10 אנשים. מה??? כןכן, בחמישי בלילה ישבנו לתכנן מנות. בשישי קמנו, מתחנו את העצמות, עשינו מדיטציה קלה או גלילה ברילז כל אחד מה שטוב לו אנחנו לא שופטים. ואז יצאנו לקניות במנאלי. קנינו מצרכים לשבת ביד רחבה וזרוע נטויה וחזרנו לבשל. המנות היו: לאפות, אורז דאל, קובה נענע ברוטב עגבניות, סלטים שונים, חומוס ביתי, מטבוחה עם טעם של להתעלף. אם לא הייתם הפסדתם כי היה סנסציה.

קניות, בתי חב"ד, יוגה בבית הישראלי, בתי קפה, ובכללית המקום הוא צומת דרכים להתארגן על יציאה ללה, יציאה לקאסול ופרווטי, יציאה לספיטי קינור.

היער בין האולד לניו מנאלי

שקט ושלווה, מספר מפלים שנעים ממרחק של 20 דקות לשעה ממרכז הכפר, טבילה במעיינות חמים, בנוסף גם כלום ושומדבר, זה הודו ותשחררו.

אני יצאתי יום אחד שמשי למפלים לשכשך קצת, הדרך הייתה מרהיבה ולא קשה בכלל (מישור עדין), והנוף פראי וירוק בצורה מזעזעת. אחרי הליכה של כ25 דקות הגענו לסדרה של מפלונים קטנים ובריכות שכשוך קרות להחריד. שקט שם ורגוע, ולאורך כל המפלים לא פגשנו אפילו נפש חיה אחת מה שהוסיף לכיף ולנחת. מכאן אנחנו עולים צפונה רות וסוף

מפלים קטנטנים בואשישט