העדשה היא האחראית למיקוד קרני האור על החיישן בדומה לפעולתה של העדשה בעין,

תפקידו של הצמצם שנמצא בתוך העדשה, ומורכב מעלעלים היוצרים עיגול במרכזם הוא לווסת את כמות האור הנכנסת לחיישן ותפקידו מקביל לאישון (השחור הקטנטן והחמוד הזה שבמרכז העין) כשהצמצם נסגר (החור העגול שהוא יוצר מצטמצם) האור מתמעט ולהפך, כל תזוזה של הצמצם בכפולה של 1.4 נקראת סטופ (עצירה) ומבוטאת באות f ומכניסה חצי או כפול מכמות האור בסטופ הבא, העצירות הם ב1, 1.4, 2, 2.8, 4, 5.6, 8, 11, 16 וכן הלאה. (למתקדמים- מפתח הצמצם הוא ביחס לאורך המוקד כך שככל שהעדשות הם בעלות אורך מוקד גדול יותר (200 mm לדוגמא) הצמצם הפתוח שלהם יצטרך להיות גדול יותר ויותר פיזית מה שיגרום לעדשה יקרה יותר גדולה יותר וכבדה יותר – חפשו תמונות של העדשה 200 f2 mm). רצוי להשתדל לא לצלם בצמצמים סגורים מאוד (16 ומעלה) העדשה תאבד בדרך כלל את החדות שלה והתמונות יצאו עם החשכה בפינות, ככלל גם צמצמים פתוחים מאוד יסבלו מירידה קלה בחדות. ככל שכמות העלעלים בצמצם גדולה יותר כך יתקבל בוקה רך ונעים יותר לעין בעוד שכמות קטנה תיתן לנו בוקה קשה יותר ומחוספס. צמצמם פתוחים גם יתנו לנו עומק שדה רדוד יותר (החלק בתמונה שאיננו בפוקוס יגדל ונקבל שטח קטן יותר בפוקוס) בעוד שצמצמים סגורים יתנו לנו שטח גדול יותר בפוקוס

המספרים שמאפיינים את העדשות 100mm וכן הלאה הם המרחק בין אזור המיקוד שבעדשה אל החיישן. העין האנושית רואה בזווית המקבילה ל50mm בff (פול פריים) מה שמגדיר את העדשות לרחבות את כל מה שמתחת ל50 mm בגלל הזווית הרחבה שלהם. ומעל 50mm הם עדשות הטלה (טלפוטו) שזוויתם צרה מהראיה האנושית. העדשות מתחלקות בנוסף לזה לעדשות זום עם טווח מתחלף לדוגמא 17-50mm שניתן לקרב ולרחק את האובייקט. ועדשות פריים (עדשות קבועות) עם מוקד שאיננו מתחלף כדוגמת 50mm. היתרון של הזום הוא כמובן הנוחות והימנעות מלהחליף עדשות לעיתים תכופות, (דבר שעלול לגרום לאבק ולכלוך על המראה והחיישן – ה' יצילנו מעונשו של זה) והיתרונות של עדשות הפריים הם הצמצמים הפתוחים יותר (שמכניסים יותר אור- ולנו הצלמים אור = אושר אם לא הבנתם את זה עד עכשיו) שיתנו לנו יכולת להעלות את מהירות התריס ושיתנו לנו בוקה יותר טוב, חדות טובה יותר גם בצמצמים הפתוחים. וכן לרוב משקל קל יותר באופן משמעותי, נסו להסחב בטיול לאיזור ים המלח בחודשי הקיץ הקרירים עם 2.8f 70-200 או 150-600 וספרו לי על זה (אם תשרדו). חשוב לדעת שצילום בצמצמים פתוחים יפתח בפניכם עולמות של יצירתיות שלא תיתן לכם הקיט גם אם היא נורא תשתדל. וההמלצה שלי תחזיקו לפחות בעדשת פריים אחת (ה50mm ממש זולה ונותנת תמורה נאה למחיר) אתם תודו לי אחר כך (אתם יכולים להודות לי גם עכשיו אם זה מאוד חשוב לכם ואני לא אתנגד- מבטיח).

עדשות בעלות זום גדול לרוב יתאפיינו ברכות בעיקר בצדדי התמונה בטווחי הקצה שלהם ( לדוגמא 75-300 תהיה רכה יותר בחלק מהמקרים מאזור ה200 ומעלה) וככלל אצבע העדשות האיכותיות לא יהיו יותר ממכפלת פי שלוש מהטווח הקטן שלהם למשל 70-200 החלומית והאיכותית היא פחות מפי 3 70*3=210 ואם מציעים לכם עדשות עם טווחים של 8-1490 וכיוצא באלו כנראה שממש רוצים להתעלל בכם, הטווח ממש נוח אבל התוצאות יהיו מאכזבות מרגיזות מציקות ועוד מילים כועסות. עדשות בעלות זווית רחבה על פי רוב יתאימו לצילומי נוף ופנים, ויתאפיינו - בעיקר בעדשות הזולות בעיוות חבית (ממש בצורת חבית שוכבת) כלומר עיוות מעוגל כלפי המרכז שילך ויתגבר ככל שהעדשה רחבה יותר עד עדשות עין הדג, עדשות בעלי זווית צרה יתאפיינו לעיתים בעיוות הפוך לגמרי (עיוות כרית) ויתאימו בעיקר לצילומי בעלי חיים פורטרטים (דיוקנים) ואובייקטים (תלוי בטווחים). בעדשות היקרות יותר יוסיפו עדשות פנימיות לתקן את העיוותים שיוצרת העדשה (אלמנטים).

על פי רוב עדשה מקורית של החברה שייצרה את הגוף של המצלמה שידכם תהיה טובה יותר ברוב הפרמטרים מחברת צד שלישי (טמרון – סיגמא וכדומה) אבל קחו בחשבון שהמחיר יהיה בהתאם - עד פי שניים ויותר מעדשה מקבילה, לפני כל קניה קראו ככל שניתן ביקורות על שני העדשות ותחליטו האם התוספת באיכות במקרה שלפניכם שווה את הכסף.

או הפה של העדשה בתרגום חופשי - הוא החיבור של העדשה לגוף המצלמה. לכל חברה יש את החיבור שלה, אמנם ניתן לקנות מתאמים כדי להשתמש בעדשות המתאימות לגוף של יצרן אחר, אבל כמובן שהעדיפות היא בעדשה תואמת מלכתחילה שתהיה מהירה חדה ואמינה יותר.

ניתן להרכיב על קצה העדשה פילטרים שונים כדי לקבל אפקטים מסוגים שונים, הנפוצים שביניהם הם פילטר uv (שסינן קרניים אולטרה סגולות בעברו בפילם) ונועד בעיקר להגן על העדשה מצניחות ללא מצנח, שריטות וכדומה. ופילטר nd שנועד לצמצם את כניסת האור לעדשה (מעין משקפי שמש) כדי לאפשר צילום בחשיפות ארוכות גם בתנאי תאורה טובים.

ישנם עדשות המכילות מייצב שתפקידו לבטל את רעידות היד שלכם שגורמות לחוסר חדות, פשוט על ידי הרעדה של אלמנט בתוך העדשה הפוך מהרעידות שאתם מייצרים, לסטילס ניתן לרוב להתגבר על היעדר מייצב על ידי העלאת מהירות התריס, אבל לוידאו חובבני זה ממש קריטי ויחסוך לכם עריכה מעצבנת ושימוש בגימבלים וחצובות (כמובן שהיכולות מגבלות אבל זה עוזר במקצת) בוידאו יותר מקצועי המייצב לא כל כך יספק אתכם בייחוד אם אתם מצלמים ביד. לעדשה מיוצבת יהיה כפתור הזזה פשוט שיאפשר לכם לבטל או לאפשר את הייצוב כשלא תצטרכו אותו – לדוגמא שאתם משתמשים בחצובה (המייצב יכול להרעיש קצת וזה יכול להטריד בעת צילום וידאו).

על העדשה ישנו בורר מצבים בין פוקוס ידני לפוקוס אוטומטי – mf/af. הפוקוס האוטומטי נעזר בנקודות פוקוס שמזהות היכן במרחב נמצא האובייקט שעליו תרצו להתמקד. כשתקנו את המצלמה תשמעו מילים כמו 976 נקודות פוקוס וכדומה, אבל האמת היא שברוב המקרים לא תצטרכו יותר מאחת (!!!) בנקודות פוקוס מרובות נשתמש כשנרצה להתפקס על עצם בתנועה מהירה בפוקוס עוקב שנקודה אחת לא תצליח לספק את הסחורה. אבל לעיתים נרצה להשתמש בפוקוס ידני- לדוגמא בסצנות חשוכות מאוד שנקודות הפוקוס האומללות ייכנעו ללא תנאים. הנשק הסודי שלנו יהיה הmf שדרכו נחליט מה יהיה בפוקוס בעזרת סיבוב של טבעת הפוקוס, בעבר הרחוק לפני אלפי שנים ניתן היה לפקס רק באופן ידני דבר שדרש מומחיות רבה, ויש להודות על כך שנבראו נקודות הפוקוס, יען אשר הדבר מציל אותנו מכעס עצבות מרה שחורה תסכול וזעם, שכידוע נכללות במידות המגונות.

אם נרצה להתפקס על עצם שנמצא קרוב מדי נראה שהמצלמה תתאמץ לנסות להתמקד ואז תוותר (hunting). וכנראה שהעדשה שלנו מוגבלת ביכולת שלה להתמקד על אובייקטים קרובים. ובדיוק למקרים אלו נבראו עדשות המאקרו שיאפשרו לנו לקבל תמונות תקריב מעולות. עדשות מאקרו יהיו לרוב בטווחים של 100mm ומעלה כדי שלא נצטרך לדחוף את אפינו עמוק עמוק אל תוך האובייקט,